מדובר במסורת. נבחרת העתודה של ישראל תפגוש מחר (שבת) את בלגיה בחצי גמר אליפות אירופה. הנבחרת עד גיל 20, היא הנבחרת הצעירה הכי מצליחה לא רק בכדורסל אלא בספורט הישראלי בכלל.
זה לא התחיל הקיץ, גם לא בשנים האחרונות. ב-31 השנים האחרונות נבחרת העתודה של ישראל התברגה לא פחות מ-9 פעמים בין ארבע הגדולות של האליפות.
זה התחיל כבר באליפות אירופה הראשונה לעתודה. אז זה היה עד גיל 22 (מספר שנים מאוחר יותר ועד היום האליפות היא עד גיל 20) - דורון שפר, קורן אמישה וגיא גודס הובילו אז ישראל למקום הרביעי.
הניצחון הגדול אי פעם של נבחרת בגילאים הללו היה בחצי גמר 2000 מול ספרד של פאו גאסול, חוזה קלדרון ופיליפה רייס. בנבחרת שלנו כיכבו טל בורשטיין, יניב גרין ואורי יצחקי. בגמר הפסדנו לסלובניה, שמנעה מאיתנו ארבע שנים מאוחר יותר את הזהב לאחר גמר דרמטי על נבחרת בה כיכבו יותם הלפרין ורביב לימונד. ליאור אליהו הוביל שנה לאחר מכן לזכייה במקום רביעי.
כאן כבר היה פסק זמן של יותר מעשור (במהלכן גם ירדנו לדרג ב׳). ב-2017 החל רצף שנמשך בקיץ הזה עם חמש פעמים שבהם הגענו לרביעייה הראשונה כולל שתי זכיות בתואר. במהלך הדרך היו שנתיים בהן לא התקיימה האליפות בגלל הקורונה.
איפה ההמשכיות?
אז מה הופך אותנו ל״אימפריה עד גיל 20", והאם זה מעיד משהו על המשכיות בגילאי הבוגרים. מספר מאמנים באותם מעמדים מנסים לנתח.
הראשון הוא עודד קטש סגן אלוף אירופה עם העתודה ב-2017. ״ראשית, מה שעושה הנבחרת באליפות הנוכחית זה דבר מרשים. צריך לתת קרדיט גדול", מעיד מאמן מכבי תל אביב, "זה הישג וגאווה וזה תמיד מרגש. ההצלחה של הנבחרות האלה לאורך השנים היא קודם בגלל איכות השחקנים ושנתונים טובים. מעבר לזה יש סיבה להצלחות והיא קשורה לדרך בה אנחנו מגדלים את השחקנים.
עוד מוסיף קטש: "בגילאים הללו, אנחנו יודעים יותר מהיריבות כיצד לנצח משחקים. היה דגש על לנצח משחקים יותר מפיתוח שחקנים. עם זאת יש הבנה בשנים האחרונות שצריך להתרכז עוד יותר בפיתוח השחקן. אנחנו בגילאים האלה יותר טקטיים, יותר מנוסים. לראיה ניצחנו בשנים האחרונות נבחרות ששחקנים שלהן יגיעו לרמות הגבוהות ביותר.
"גם המאמנים שלנו יודעים להשתמש טוב יותר באלמנטים הטקטיים. זה לא מוריד מגודל ההישג. העניין הוא שהישגים לא תמיד מתורגמים בהמשך הדרך. לא תמיד הם מביאים שחקנים להצלחות גם בשלבים המתקדמים יותר וזה דווקא דבר שצריך להדליק נורה אדומה״.
מקריות או מסורת?
אורן אהרוני שהגיע בקיץ הקודם עם הנבחרת לחצי הגמר, מנתח את ההצלחות של השנים האחרונות ואומר שהדבר בכלל לא מקרי: ״בשנים האחרונות יש תוכנית מקצועית טובה לנבחרות הצעירות שהנהיג פיני גרשון. מגילאי 14 מאתרים ועובדים עם השחקנים מאמני כדורסל ומאמנים גופניים מצוינים כמעט בכל סוף שבוע .
"יש סגנון משחק דומה מהקדטים דרך הנוער ונבחרת העתודה. השחקנים מגיעים לעתודה מגובשים אחרי שהתאמנו ביחד מגיל 14-15 וזה יתרון גדול. דבר משמעותי נוסף - מגילאים צעירים כל שכבות הגיל יוצאות לטורנירים באירופה כדי לצבור ניסיון ברמות הגבוהות , מה שבעבר היה חסרון בולט אצל השחקנים שלנו״.
אריק שיבק, שהוביל את העתודה לגמר ב-2004 מזהה את היתרון הבולט של הצעירים הישראלים בגילאים הללו: ״ההישגים שמגיעים ברצף מראים שאנחנו עושים משהו טוב ונכון. אם מכל שנתון כזה ייצאו שני שחקנים לנבחרת הבוגרת זו עבודה אדירה. כמובן שיש קשר לאיכות של שנתונים ויש משקל גדול לעבודה של המאמנים, אבל יתרון בולט שלנו הוא יתרון הטקטיות.
"שחקן שלנו שמגיע לגילאים האלה מוכן טקטית ויודע את כל סוגי ההגנות הרבה יותר מהשחקנים באירופה. ראיתי את המשחק מול גרמניה וזה בלט מאוד. עשינו שם דברים טקטיים שלא בטוח שהיריבים שלנו יודעים כיצד לעכל.
"העניין הוא שיש כאן סכנה: השחקנים האירופיים ישתפרו טקטית בהמשך ואם אנחנו נמשיך להסתמך על זה נהיה בנחיתות כי טכנית ופיזית הם עדיפים עלינו. עובדה שהנבחרת הבוגרת לא הגיעה אפילו לשמינית גמר אליפות אירופה.
"צריך להקים כאן ועדת מומחים בתחום המקצועי, הגופני והמנטלי, שתבחן איך לשמר ולשפר את השחקנים בגילאים בוגרים. אני לא אומר שבהמשך הדרך הישראלים לא עובדים. השאלה אם הם עובדים נכון״, מסכם שיבק.
כרונולוגיה של הצלחה
1992 - מקום רביעי (מולי קצורין) *
2000 - מקום שני (יורם חרוש)
2004 - מקום שני (אריק שיבק)
2005 - מקום רביעי (יעקב ג׳ינו)
2017 - מקום שני (עודד קטש)
2018 - מקום ראשון (אריאל בית הלחמי)
2019 - מקום ראשון (אריאל בית הלחמי)
2022 - מקום רביעי (אורן אהרוני)
2023 - מקום 1-4 (אלעד חסין)
*האליפות היתה עד גיל 22
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו