בנובמבר האחרון נבחרת קנדה שיחקה במונדיאל בפעם השנייה סה"כ בתולדותיה ובפעם הראשונה אחרי 36 שנה, ועל אף העובדה שמדובר בספורט שאפילו לא נמצא בטופ 4 מבחינת הפופולריות שלו במדינה מצפון אמריקה, החגיגה הייתה גדולה.
בזמן שבישראל אנחנו משתוקקים לראות את הנבחרת שלנו עולה לטורניר גדול לראשונה מאז 1970, במדינה המרוחקת כל כך מאיתנו הכדורגל נמצא בנסיקה מתמדת בשנים האחרונות. זה לא רק אלפונסו דיוויס שמככב בבאיירן מינכן וג'ונתן דיוויד שקרע העונה רשתות בליל הצרפתית, זה הרבה יותר מזה.
ראיתי בחיי כבר לא מעט משחקים בעולם. אם זה בארגנטינה, ברזיל, הולנד, אנגליה, רוסיה, ומן הסתם לא ציפיתי שמשחק בליגה הקנדית יצליח להלהיב אותי, אבל זה קרה.
אתלטיקו אוטווה - קבוצת בת של אתלטיקו מדריד - אליה מגיעים מאמנים ושחקנים צעירים מספרד כדי להשתפשף עבור מועדון הפאר האירופי, אירחה את ונקובר לקרב תחתית במסגרת המחזור ה-10. אחרי שבעונה שעברה אוטווה הגיעה לגמר הפלייאוף, כעת היא פתחה את העונה פחות טוב והמשחק הפגיש את המדורגת 7 מול המדורגת 8 בטבלה (הליגה בת 8 קבוצות סה"כ).
כ-4,000 אוהדים הגיעו למשחק באצטדיון שתכולתו 24,000 מקומות והיה מלא יומיים לפני כן במשחק פוטבול. זה אמנם עבורינו נראה כמו כמות קטנה, אבל מבחינת המקומיים מדובר בכמות אוהדים שהיא ראי לכל מה שקורה בענף בשנים האחרונות. הקצב של המשחק לא נפל מלא מעט משחקים בליגת העל.
לא רואים יותר מדי עצירות, יש לא מעט שחקנים עם טכניקה מרשימה, וכשאתלטיקו כובשת את שער הניצחון (0:1 בסיום), האולטראס המקומי שמורכב מלא מעט מהגרים, רובם לטיניים, מדליק כמה רימוני עשן, משהו שקצת מנוגד לתרבות הקנדית העדינה לה אתה מצפה.
דניאל דאף שהקים את ארגון האוהדים של אתלטיקו ונמצא בראשו מאז הוקמה הקבוצה לפני שלוש שנים בטוח שהכדורגל הקנדי יילך ויצמח ככל שהשנים יעברו. “הענף בהחלט גדל והכדורגל הופך פופולרי יותר ויותר באוטווה ובקנדה", אומר לי דאף.
“קנדים משחקים כדורגל בילדותם כבר יותר מ-50 שנה, אבל הענף עדיין לא זוכה לאותה רמת תמיכה שיש להוקי או פוטבול ברמה המקצועית. אני בטוח שההעפלה למונדיאל האחרון והעובדה שיש לנו שחקנים שמשחקים בליגות הגדולות באירופה יגרמו ליותר ילדים ללכת לשחק כדורגל, בטח שזה גם יותר זול עבור ההורים מללכת לשחק הוקי או פוטבול עם כל הציוד שנדרש לענפים האלה. כבר עכשיו רואים שהמדינה מתחילה להבין שהפופולאריות עולה בצורה חדה מאוד ופותחת אקדמיות לכדורגל..”.
כשאני שואל אותו למה הוא נמשך דווקא לכדורגל ומאיפה התשוקה שלו הוא מסביר לי כי “ההורים שלי התגרשו כשהייתי צעיר, הייתי די מתוסכל ואמא שלי רצתה שאני אפרוק את האנרגיות שלי בחוץ. התאהבתי מאוד בספורט הזה ואני היום חי ונושם אותו בלי הפסקה.
יממה לאחר מכן, נבחרת קנדה משחקת בגמר ליגת האומות של צפון ומרכז אמריקה נגד ארצות הברית, במשחק שנערך בלאס וגאס. בערוצי הטלוויזיה המקומית לא מקרינים את המשחק, אלא רק אתר אינטרנט שקנה את זכויות השידור של כל המשחקים של הנבחרת, שהם לא במסגרת המונדיאל, ככה שרוב הברים באוטווה, עיר הבירה של קנדה לא מקרינים את המשחק, משהו שמכעיס פה את חובבי הכדורגל.
דרך המלצה של בחור מקומי אני מגיע לבר שנמצא סמוך לאצטדיון שהיינו בו יום לפני ומופתע שוב ממה שאני רואה. כ-70 אנשים ממלאים את הבר בדגלי קנדה וצעיפים, כשמגדיל לעשות בחור שמגיע עם מערכת תופים חשמלית, מה שמוסיף עוד יותר לאווירה, ולעידוד בזמן המשחק.
האנשים מסביבי באמת נראים מרוגשים מאוד מהסיכוי להניף גביע. גם העובדה שארה"ב יורדת למחצית ביתרון 0:2 לא שוברת אותם והם נשארים אופטימיים עד שריקת הסיום.
בבר אפשר לראות אנשים מלא מעט מקומות בעולם, מה ששם דגש על קנדה כמדינה מהגרים, כאלה שמגיעים מתרבויות כדורגל גדולות יותר ומחזקים עוד יותר את הפופלאריות של הענף. אני יושב ליד זוג שהיגר לקנדה ממרוקו, מדינה שהגיעה לחצי גמר המונדיאל האחרון והם נותנים לי את הפרספקטיבה שלהם.
"אם קנדה שהיא מדינה הרבה יותר עשירה ומפותחת ממרוקו תמשיך לעשות מהלכים לקידום הענף הזה, היא יכולה להגיע גם כן באופן קבוע לגביע העולם וגם לשלבים הגבוהים. צריך עוד קצת זמן, אבל נראה שהם בכיוון הנכון". הלוואי עלינו.
