על המסלול בבודפשט שבהונגריה, יעלו היום (חמישי) הרוכבת גון שולט עם הסוסה בונה קיקי, במטרה לעשות היסטוריה ולהצעיד את נבחרת ישראל להופעה היסטורית במשחקים האולימפיים בפריז 2024 בתחרות הדרסז', או בשמה היותר מוכר - רכיבה אמנותית.
שולט בת ה-23, ילידת קיבוץ חניתה, החייה בימים אלה בגרמניה כדי לפתח את הקריירה שלה, החלה את אהבתה לסוסים כשהייתה בת 5, לאחר שהוריה נפרדו ואמה הביאה אותה לרכיבה טיפולית במטרה לסייע לה להתגבר על האירוע המשפחתי.
היא כמובן התאהבה ברכיבה, ובגיל 10 החלה רכיבה ספורטיבית, לאחר שהגיל והגודל הפיזי כבר אפשרו זאת. בגיל 14 עברה לרכיבת דרסז' בבית ספר לרכיבה בקיבוץ כברי. אחרי תקופה מסוימת שרכבה על סוס פוני, החליטה שהגיע הזמן לעבור לשלב הבא.
הפריצה הגדולה החלה, כששולט עברה להתאמן תחת הדרכתה של סיוון סט, אלופת ישראל הנוכחית בדרסז' ברמת יוחנן, וההצלחות לא איחרו לבוא, כשהיא זכתה בשתי אליפויות ישראל והשיגה גם מעמד של ספורטאי מצטיין בצבא.
במהלך שירותה הצבאי כמש"קית חינוך, היא עבדה בחוות סוסים בבוקר, כשהייתה בבסיס בצהריים והדריכה רוכבים צעירים בערב. במהלך שירותה הצבאי טסה מספר פעמים לחו"ל לבחון מקומות אופציונליים לחיות בהם אחרי הצבא על מנת לפתח קריירה בינלאומית.
וכך, אחרי הצבא היא טסה לחיות בגרמניה, בעיירה קטנה בשם דולמן, אצל פטריק קיטל – רוכב שבדי שדורג אז שלישי בעולם ונשוי ללינדה – רוכבת אולימפית בעצמה. במהלך השנתיים בהן התאמנה ועבדה (כרוכבת וכמטפלת בסוסים) אצל פטריק, היא רכשה שתי סוסות.
פטריק נחשב למאמן ברמה הבינלאומית הגבוהה ביותר, אבל מסיבה זו הדרישות שלו מאוד גבוהות וגון הרגישה שלא משנה מה היא תעשה, אף פעם היא לא תעמוד בדרישותיו. כמו כן, הוא לא אפשר לה להתחרות, ומהסיבה הזו היא עזבה את פטריק ועברה לחווה אחרת.
גון השתתפה עד כה בארבע תחרויות בינלאומיות. את תחרות הגראנד פרי (דרגת הרכיבה הגבוהה ביותר בדרסז') הראשונה שלה בקריירה היא עברה לבד, ללא מאמן.
אז לאחר כל הקשיים שעברה בדרך, הגיע אחד נוסף. באחד הלילות הסוסה הצעירה שלה התפלשה בתאה, ניסתה לקום ובעטה בקיר התא. למרות שהקירות בתאי הסוסים מרופדים בגומי מיוחד למניעת פגיעות, הבעיטה של הסוסה הייתה חזקה מאוד, היא נפצעה ונאלצה לעבור ניתוח. הסיפור העצוב נמשך כאשר הסתבר שהסוסה הייתה אלרגית לחומר ההרדמה והיא מתה.
כעת היא הגיעה לרגע האמת, כשתנסה להשיג את הכרטיס לאולימפיאדה. "אני גאה לייצג את ישראל", סיפרה גון. "אשתדל לייצג את ישראל בכבוד".
יש לחץ עכשיו?
"אני מנסה להזכיר לעצמי שאני עושה את מה שאני אוהבת, כשעשיתי דרך ארוכה כדי להגיע לאיפה שאני היום. בדרך שלי היו יותר הפסדים מניצחונות ולמדתי מהם המון. בסופו של דבר אני מרגישה ברת מזל ושמחה על ההזדמנויות שאני מקבלת".
איך התגברת על הקשיים?
"באופן אישי זה נותן לי מוטיבציה להמשיך ולנסות. זה גורם לי להעריך את ההצלחה יותר, כשאני לא מצליחה בבר מסוים אני אומרת שלא אוותר וממשיכה לנסות. כישלונות הם הדרך להצלחה ובעייני הדרך חשובה ובזכותה ההצלחות והניצחונות יותר מתוקים".
"למרות שהיא לא מדברת, אנחנו רוקדות יחד", מתארת גון את הקשר החזק לסוסתה, "אני יחד עם חיה ששוקלת יותר מ-600 ק"ג. אני חייבת להיות קשובה אליה ב-100 אחוז". אם היא לא רוצה, אין לה בעיה לקחת אותי לפינה ולהתחיל ללחח עשב במקום לרקוד. כך שחייבים לטפח את מערכת היחסים.
"היא רואה אותי מוקדם בבוקר, אני מביאה לה אוכל, אני מברישה אותה. ברכיבה אני צריכה להראות לה שאני לטובתה. כשהיא עושה משהו טוב - אני צריכה לתגמל אותה במילים טובות, בליטוף וכשזה לא טוב אני לא יכולה להתעצבן עליה כי זה לא יעזור. נהפוך הוא – זה רק יגרום לה להיות במתח".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו