ראסל ווסטברוק בקליפרס, טרנס רוס בפיניקס, רג'י ג'קסון בדנבר, דני גרין בקליבלנד, קווין לאב במיאמי: רשימת השחקנים ששוחררו לאחרונה מחוזיהם בתהליך ביי־אאוט (שהקבוצה שלהם "קונה" מהם את יתרת החוזה) וחתמו בקבוצות NBA חדשות היא המוכשרת ביותר אי־פעם.
עבור הקבוצות המשחררות מדובר בעיקר בהפסד, למרות חיסכון מסוים בתקרת השכר. עבור השחקן, שמקבל את מרבית הכסף מהחוזה המקורי וזוכה לחתום איפה שהוא רוצה, זה ווין־ווין.
אנחנו רואים את זה קורה יותר ויותר, כי הכוח הפוליטי של האינדיבידואל ושל ארגון שחקני ה־NBA רק הולך וגובר. בנוסף, בבית יושבים גם ג'ון וול, סרג' איבאקה ו־וויל ברטון, שגם זכו לביי־אאוט. כרמלו אנתוני, דווייט הווארד, חסן ווייטסייד ואחרים - שלא שוחררו לאחרונה, אלא פשוט עוד לא חתמו העונה באף קבוצה - גם הם פנויים.
על פניו - שמות שיכולים להשפיע על זהות האלופה העונה. וכן, התהליך הזה יכול להרגיש לפעמים לא הוגן - אם לא, הקבוצה שלך זוכה בשחקן החופשי. אבל יש סיבה שהשחקנים האלה חופשיים עכשיו, וזה כי הם רחוקים מאוד משיאם.
אז כמה באמת משמעותיות החתמות אמצע עונה של שחקנים חופשיים או משוחררים? כדי להבין זאת - קבלו רשימה: 10 החתמות שוק חופשי של אמצע עונה שבאמת שינו משהו.
מייק ביבי, מיאמי, מארס 2011
הרכז הוותיק, בסוף הקריירה, הוסיף להיט של ווייד ולברון שקט בהובלת הכדור וקליעה מ־3 (40 מ־88 ל־3 בעונה הסדירה). בפלייאוף קיבל 21 דקות למשחק - מה שלא עזר כשהקבוצה הפסידה לדאלאס בגמר.
אנס פרידום (קאנטר), פורטלנד, פברואר 2019
עזר לפורטלנד לרוץ 6:19 בסיום אותה עונה, לשמור על מקום 4 במערב, ואז גם להגיע עד לגמר האזורי כשהוא מקבל יותר מ־30 דקות למשחק בסיבובים 1 ו־2. עד היום - הישג השיא של הקבוצה בעידן הכוכב שלה דמיאן לילארד.
ג'ו סמית, קליבלנד, מארס 2009
עזר לקבוצה חזקה להשתפר ממאזן 13:48 ל־16:66 עד סוף העונה, והצטיין בסוויפ על דטרויט בסיבוב הראשון. היה חלש בהפסד המפתיע של לברון והחברים בגמר המזרח לאורלנדו של דווייט האוורד.
בלינלי ואיליאסובה, פילדלפיה, פברואר 2018
עד ששניהם חתמו, פילי של אמביד וסימונס בקושי היתה מעל 50% ניצחונות. איתם, טיפסו ממקום 7-6 במזרח ל־3, ונעצרו רק בסיבוב השני. עד היום הישג השיא של פילי בעידן אמביד.
דרק פישר, אוקלהומה סיטי, מארס 2012
הרכז הוותיק קיבל יותר מ־20 דקות למשחק בקבוצה של דוראנט, ווסטברוק והארדן הצעירים - והיה חלק חשוב בריצה היחידה שלהם יחד לגמר.
ביסון דלה (בריאן וויליאמס), שיקגו, אפריל 1997
למרות שהצטרף לאחת הקבוצות הטובות אי־פעם, קיבל 15 דקות למשחק עד לפלייאוף ו־18 למשחק בריצה של הבולס לעוד אליפות, כולל 20 למשחק בגמר מול יוטה.
בוריס דיאו, סן אנטוניו, מארס 2012
פופוביץ' נתן לו יותר מ־20 דקות למשחק כשסן אנטוניו עלתה ממקום 2 ל־1 במערב. אמנם, אותה עונה נגמרה בהפסד בגמר המערב לאוקייסי, אבל דיאו היה שם גם בעונות הבאות שכללו שני גמרים ואליפות אחת - האחרונה של הספרס.
מרקיף מוריס, לוס אנג'לס לייקרס, פברואר 2020
בא למוליכת המערב ועזר לה במיוחד בפלייאוף הבועה, עם 18 דקות למשחק בדרכה לזכייה בגביע המיקי מאוס.
פי.ג'יי בראון וסם קאסל, בוסטון, פברואר 2008
שני הוותיקים הפכו מייד לחלק מהרוטציה בקבוצה שסיימה עם הטבעת.
פז'ה סטויאקוביץ', דאלאס, ינואר 2011
נסיים את הרשימה עם הקבוצה שניצחה בגמר את זו מתחילת הרשימה - ועם החלק האחרון בקריירה של הסרבי. עם 20 דקות למשחק בעונה הרגילה הוסיף עומק לקבוצה של נוביצקי.
אבל כמה תצוגות גדולות בפלייאוף, שהסתיימו באליפות, הן המקרה הקלאסי של מה ששחקן חופשי שמצטרף באמצע העונה יכול לעשות: להכריע משחק פה, משחק שם. במקרה הזה - כל הדרך לאליפות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו