כדי להבין עד כמה המשחק הערב בין ארה"ב לאיראן טעון פוליטית, לא היה צריך לח כות יותר מדי, ואפילו לא היה צריך לחכות למשחק עצמו. יום לפני ההתמודדות הגורלית, שתקבע מי מבין השתיים תעפיל לשמינית הגמר של המונדיאל בקטאר, בתקשורת הרשמית של איראן דרשו מפיפ"א לסלק את ארה"ב מהמונדיאל ולהשעות את הנבחרת לעשרה משחקים.
הסיבה: בחשבונות הטוויטר, הפייסבוק והאינסטגרם הרשמיים של ההתאחדות האמריקנית הופיע הדגל האיראני ללא הסמל של הרפובליקה האסלאמית, ורק עם שלושת הצבעים: ירוק, לבן ואדום - ולא, לא היה מדובר בטעות.
בהתאחדות הכדורגל של ארה"ב אישרו: "שינינו את הדגל ל-24 שעות כדי להביע תמיכה בנשים האיראניות, שנאבקות על זכויות אדם בסיסיות. הדגל הרשמי יוחזר לאחר מכן".
הסיפור הפוליטי יאפוף כמובן את המשחק, בייחוד על רקע המחאות שהתפשטו ברחבי איראן בשבועות האחרונים, מאז נהרגה הצעירה מהסא אמיני על ידי משטרת המוסר של המשטר האסלאמיסטי.
יותר מ-400 אזרחים נהרגו במהלך ההפגנות. בשני המשחקים הראשונים של איראן במונדיאל בקטאר נצפו לא מעט אוהדים ואוהדות מביעים תמיכה במפגינים. חלק מהם הם איראנים גולים שהגיעו ממדינות המערב, אבל חלק מהם הם אזרחי איראן, שהגיעו גם כדי לראות את הנבחרת הלאומית, "טים מלי", משחקת כל כך קרוב לבית במונדיאל - אבל גם כדי להביע את המחאה.
כמה עיתונאים מערביים דיווחו כי המשטר האיראני שלח למשחקים מרגלים מצוידים במצ למות כדי לתעד את האזרחים והאזרחיות שהעזו למחות בפומבי.
מה ייעשה עם התיעוד הזה לאחר מכן, כל אחד יכול לשער בעצמו. פרשה נוספת בניחוח פוליטי אירעה כאשר יורגן קלינסמן, כוכב נבחרת גרמניה לשעבר, שגם שימש מאמן נבחרת ארה"ב וחי בשנים האחרונות בעיקר בארה"ב, תקף בדברי הפרשנות שלו ב BBC את קרלוס קירוש, המאמן הפורטוגלי של איראן.
"הוא נכשל עם נבחרת קולומביה ועם נבחרת מצרים ואז חזר לאיראן, מדינה שבה עבד הרבה שנים", אמר קלינסמן, "ומה שהוא והצוות שלו עושים כאן זה לא מקרי. זו התרבות שלהם. אנשי הספסל כל הזמן קופצים, מלחיצים את השופט הרביעי ואת הק וונים, הם כל הזמן על האוזן שלהם, הם כל הזמן מול הפרצוף שלהם. המטרה היא להוציא אותך מריכוז".
קירוש לא שתק, ובסדרת ציוצים בטוויטר כתב: "אתה לא מכיר אותי ועדיין מפקפק ביושרה שלי עם דעה מוקדמת מתנשאת. הערכתי אותך ככדורגלן, אבל מה שאמרת על התרבות האיראנית, על הנבחרת והשחקנים שלי, זו בושה לכדורגל".
קלינסמן כמובן הסביר שהדברים שאמר הוצאו מהקשרם, אבל הסערה כבר התחוללה והוסיפה אש למדורה הפוליטית, למאבק בין שתי מדינות כל כך שונות, שתי תרבויות מנוגדות, ושתי דתות.
האיסור של חמינאי
כולם כמובן נזכרים במפגש הקודם בין ארה"ב ואיראן, במונדיאל 1998 בצרפת. זה קרה ב-21 ביוני בסטאד דה ז'רלאן בליון, במשחק שעד היום נחשב לפוליטי ביותר בהיסטוריה.
מנהיג איראן עלי חמנאי אסר על השחקנים ללחוץ את ידי השחקנים האמריקנים ובמקום זאת השחקנים של "טים מלי" העניקו ליריביהם פרחים לפני שריקת הפתיחה, כאות לשלום. לאיראנים גם נאמר שאסור להם ללכת לכיוון האמריקנים, כפי שהורה הפרוטוקול, ובסיכום מראש היו אלו שחקני ארה"ב שצעדו לעבר האיראנים – וקיבלו מהם את הפרחים.
יהיה מעניין לראות איך בדיוק יתנהל הטקס שלפני המשחק הערב. האם יהיו לחיצות ידיים? האם שוב יהיו פרחים?
שחקני נבחרת איראן לא שרו את ההמנון במשחק מול אנגליה, בו הובסו 6:2. לקראת המשחק מול וויילס, בהוראה ישירה מלמעלה, הם מילמלו את המילים. זה הסתיים עם ניצחון 0:2, שמציב כרגע את הנבחרת בעמדת זינוק נהדרת לקראת עלייה ראשונה בהיסטוריה לשלב הנוק אאוט.
בנבחרת האמריקנית אין כמובן לחצים פוליטיים כאלו ואחרים והמאמן גרג ברהאלטר מדגיש שמבחינתו מדובר במשחק נטו ושהשחקנים צריכים להתרכז בכדורגל ולא בשום דבר אחר.
ארה"ב סיימה את שני משחקיה הראשונים בתיקו, 1:1 עם וויילס ו-0:0 עם אנגליה. הבעיה הגדולה עד עתה היא שארה"ב לא מנצלת את המצבים שאליהם היא מגיעה. בניגוד לאיראן, שגם תיקו עשוי להספיק לה כדי להעפיל (במידה ואנגליה לא תפסיד לוויילס), ארה"ב חייבת לנצח.
אז, ב-1998, איראן ניצחה 1:2 משער של מהדי מאדביקיה בדקה ה-84, אבל הניצחון לא הספיק לאיראנים, שלא העפילו לשמינית הגמר. הפעם, באצטדיון אל ת'ומאמה, זה יכול להיות אחרת.
ניצחון של ארה"ב במשחק ה-Winner שווה פי 1.8, תיקו פי 3.2 וניצחון של איראן 3.8
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו