בעוד שעות אחדות תישמע שריקת הפתיחה, והכפר הגלובלי כולו יתכנס לחודש ימים סביב מדורת השבט הווירטואלית של מפגן שכולו אחדות והזדהות, לכאורה, עם מכלול הערכים המגשרים על פני השונה, הייחודי והנבדל שבעולמנו.
ערכים אלה אמורים ליצור מכנה משותף אחד לכל, המושתת על אסתטיקה, נחישות, תחרותיות הוגנת ושאיפה לחצות את גבולות ומגבלות היכולת האנושית. ואולם, מעטפת אידילית ורומנטית זו, השואפת לטשטש את כל הפגום והאפל שבהוויה הבינלאומית, היתה בפועל שוב ושוב לא יותר מאשר ציפוי מלאכותי ושטחי, שלא הצליח להסתיר ולהעלים צדדים אפלים אלה.
רבות מן המדינות שאירחו ועתידות לארח מופע ענק זה, הפכו אותו מאירוע ספורטיבי טהור למנוף לקידומם של אינטרסים זרים בידי משטרים רודניים ומדכאים - בין השאר, להשגת לגיטימציה והכרה בינלאומית רחבה ולקידום מטרות כלכליות־עסקיות. כך, למשל, ניצל הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני את המונדיאל השני, שנערך בארצו בקיץ 1934, למופע ראוותני ונוצץ שנועד להעניק לו ולמשטרו הפשיסטי יוקרה ומוניטין במערב.
לא בפעם הראשונה
תמונה עגומה לא פחות, של הפיכת המונדיאל למופע תמיכה ולגיטימציה חיצונית בשלטון דיקטטורי ורצחני, סיפקו משחקי 1978 בארגנטינה. הטורניר נערך בימי שלטון החונטה הצבאית בהנהגת גנרל חורחה וידלה, והיווה אנטיתזה מוחלטת ומכאיבה לכל הערכים האוניברסליים שבשמם נוסדו משחקי המונדיאל.
לא זו בלבד שארגנטינה סללה את דרכה לתהילה באמצעות הפרה בוטה של תמצית רעיון הספורטיביות - כשקנתה, פשוטו כמשמעו, את משחקה המכריע נגד פרו בהפרש שערים שהעלה אותה לשלב הבא של המשחקים - אלא שמשחק הגמר עצמו, שנערך בבואנוס איירס בין המארחת לנבחרת הקסם ההולנדית, גילם בתוכו טרגדיה אנושית ואכזריות בלתי נתפסת.
שאגות שמחה לצד זעקות כאב
המשחק התקיים באצטדיון קבוצת "ריבר פלייט", במרחק של פחות מקילומטר אחד ממתקן האימונים של אקדמיית הצי - שבו עונו, נרצחו והועלמו באותה שעה אלפים ממבקרי המשטר. אין מי שחולק ששאגות 71 אלף ההמונים שנכחו במשחק - לצד הגנרל וידלה שניצב על בימת הכבוד, עם שלל המדליות ועיטורי הכבוד שהעניק לעצמו - החרישו לחלוטין את זעקותיהם של הקורבנות האומללים.
אותם דברים, עם ניואנסים שונים, אמורים גם לגבי מונדיאל 2018 שהתקיים ברוב פאר והדר ברוסיה של פוטין. זאת, כארבע שנים לאחר פלישת מוסקבה לחצי האי קרים ובעיצומה של המערכה האווירית נטולת החמלה שניהל הקרמלין על אדמת סוריה המדממת, כדי להבטיח את ניצחונו של בשאר אל־אסד במלחמת האזרחים.
כך, באבחה אחת, נמחלו לשליט הרוסי פגיעותיו ההמוניות בזכויות האדם, רדיפת ורצח מתנגדיו, והתעמרותו בזכויות הקהילה הלהט"בית. הוא זכה להכרה בינלאומית רחבה ולעלייה לרגל של מנהיגים מן העולם המערבי, שכיבדו בנוכחותם אותו ואת משטרו.
האופוריה חזקה מהכל
היום, כאשר המסך יעלה על המונדיאל בקטאר, פני הדברים אינם שונים מהותית. תצוגת הפירוטכניקה הממוסחרת ופולחן הכוכבים הממותגים, שייערכו באצטדיונים מפוארים וחדישים שנבנו בזיעתם ובדמם של פועלים זרים, אמורים להסתיר עובדת יסוד אחת: מאחורי הראוותנות המופגנת והסובלנות כביכול, מסתתר משטר המפר באופן שיטתי את זכויות האדם בכלל ואת זכויות הקהילה הלהט"בית בפרט, ומסבסד בנדיבות פעילות של ארגוני טרור קיצוניים ברחבי המזרח התיכון.
מדובר בשלטון שסלל בדרכים עקלקלות ומושחתות את דרכו לאירוח המונדיאל, אך ורק בזכות עושרו המופלג, ולא בגין מורשתה הספורטיבית המושרשת של המדינה המארחת.
מנגד, עמוקים ככל שיהיו, אין בצללים ובמשקעים אלה כדי למזער או לעמעם את הדרמות, הטרגדיות, רגעי האופוריה והקסם שנצרבו בזיכרון הקולקטיבי מאז עלה המונדיאל על בימת הספורט הבינלאומי. כך, בין היתר, לא ניתן לשכוח את נסיקתו לרקיע של פלה הגאוני בן ה־17, שכוכבו דרך במונדיאל 1958 כשהוביל את נבחרת ברזיל לזכות בגביע, תוך מופע מדהים של טכניקה עילאית.
הרבה יותר מניצחון
גם הטראומה הקולקטיבית שפקדה את העם הברזילאי ב־1950 - שנבחרתו נוצחה באופן בלתי צפוי על ידי אורוגוואי, בגמר המיתולוגי שנערך לעיני 200 אלף צופים באצטדיון ה"מרקנה" שבריו דה־ז'נרו - טרם נמוגה אל תהום הנשייה.
באותה מידה לא התפוגג גם זכרו של משחק הגמר הדרמטי בברן ב־1954, שבו הדהימה נבחרת מערב גרמניה את נבחרת הפלא של הונגריה, שעם כוכבי העל שלה נמנו פרנץ פושקש האגדי, שאנדור קושיץ' וזולטן צ'יבור.
מבחינת גרמניה המחולקת, המובסת, המוקצה והמנודה (בצדק) ממשפחת העמים, בגין פשעיו הברבריים של הרייך השלישי, חרג ניצחון זה ממשמעותו הספורטיבית הצרה: "הנס של ברן" הפך עד מהרה לאירוע מכונן תודעתית עבור הרפובליקה הפדרלית, והעניק לה תחושה של התחדשות ושיקום הזהות הלאומית, פחות מעשור לאחר קריסתה של אימפריית הרצח הנאצית.
לא נותר אלא להצטער על כך שתחושה זו לא לוותה - לפחות בשנים ובעשורים הראשונים שלאחר מונדיאל 1954 - בתהליך מקביל של חשבון נפש פנימי אמיתי ונוקב של העם הגרמני, בגין פשעיו והזדהותו עם המשטר הנאצי.
