השאלה אם טירוף האופניים בישראל הוא נחלתו של אדם בודד בשם סילבן אדמס או תופעה שיש לקחת אותה ברצינות, קיבלה בחמשת הימים החולפים תשובה חלקית עם אופציה להשלמת החידה בעתיד כאשר מתקן הוולדרום בתל אביב אירח את אליפות העולם לנוער עד גיל 18.
הכרטיסים, סך הכל בערך 4,000 במספר לכל הימים, נמכרו במהרה במחיר של 20 שקלים לכרטיס. בקהל ביציע שמקיף את מסלול הרכיבה היו לא רק משפחות הרוכבים והרוכבות, אלא גם אוהדי ענף האופניים שחיפשו אטרקציות לסוף הקיץ עם הילדים. ישראל מתחילה להתאהב בענף האופניים, ובאיגוד ובוועד האולימפי כבר מפנטזים על מדליה אולימפית במשחקים שייערכו בלוס אנג'לס בשנת 2028. אשרי המאמינים.
אם צריך לבחור סיפור מרגש אחד, אז נראה שמדובר בנבחרת הניו זילנדית. לא בשל ההישגים, כמו בשל העובדה שבשיחה עימם מגלים שזו התחרות הגדולה הראשונה שלהם מאז הקורונה.
בעוד ישראל כבר חוגגת באירועים בינלאומיים ובאצטדיונים מלאים, עבורם אליפות העולם לנוער זו חגיגה ברמת גביע העולם בכדורגל. האווירה שלהם ביציעים נתנה לנו מושג על איך נראות התחרויות הללו בעולם.
ולא, לא שכחנו שהוולודרום בת"א אמור היה לארח את סבב ליגת האלופות, אבל זה נחטף מאיתנו על רקע הקורונה.
העתודה הישראלית הרשימה בגודלה גם אם לא בהישגיה, אבל יחסית לענף בתולי בארץ, הצעירים והצעירות שלנו הם רוכבים מבטיחים למדי. עכשיו צריך לחשוב איך משאירים אותם בענף מול אימפריות עם תקציבי ענק. נוער שכזה פשוט חבל לפספס.
ואם כבר התייחסנו לענף באופן כללי, היה יפה לראות את כמות המתנדבים שבאו לגרום לאירוע המרשים הזה לעבוד. להזכירכם, לא מדובר במשחקים אולימפיים, כולה אליפות (אמנם עולמית) לנוער. כשמתקיים אירוע בינלאומי כל כך גדול במדינה, נראה שהישראלים בכל זאת מכורים לענפי ספורט, גם אם לא מדובר בהכרח בכדורגל או בכדורסל.
המבחן הבא הוא כמובן זה של ההמשכיות. לבנות על פילנתרופ אחד, עשיר ומאוהב בספורט ככל שיהיה, זה לא מספיק. גם המדינה, גם רשויות הספורט וגם ספונסרים שונים צריכים להתעורר. אחרת, ביום שהדברים יימאסו לסילבן אדאמס, הענף הזה יקרוס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו