לפני כמה חודשים, כשהוא בן 38, פנה אי. ג'יי. רולנד לאנשי הפועל ירושלים וביקש להצטרף לאימוני הקבוצה, ואם תהיה הזדמנות - גם להירשם בסגל. אנשי ירושלים, שנותרו עימו בקשר טוב, הסכימו לבקשה. הם זכרו את האופי המצוין ואת הניסיון והקשיחות, וקיוו שהוא יוסיף באימונים ובחדר ההלבשה, וגם אפילו שיתפו אותו במשחק אחד.
"ישבתי בבית ותהיתי אם אני עדיין יכול לשחק ברמה גבוהה בצורה יומיומית", הוא מספר ל"ישראל היום" בשיחה מביתו במדריד, שם הוא מתגורר בשנים האחרונות. "להתאמן בצורה אישית זה יכול להיות טוב, אבל גם להטעות קצת. הרגשתי טוב, ואנשים שהתאמנתי איתם אמרו לי 'גבר, יש לך עוד כמה שנים לתת'. אז התחלתי לשאול את עצמי ודיברתי עם חברים וזה הסתדר. אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות במקום שאני מרגיש בו נוח ויכול ליהנות. לא רציתי ארגון רע או סיטואציה רעה, אני לא מכריח את עצמי להיות במקומות כאלה. רציתי להיות במקום טוב, לכן פניתי לירושלים.
"אני מסתכל על התקופה שלי שם כהצלחה", ממשיך רולנד. "אחרי הקורונה וכל מה שקרה בשנים האחרונות, הגעתי לנקודה שלא ידעתי אם אני יכול לשחק פיזית ומנטלית, וזה שהייתי עם כולם, התאמנתי ושיחקתי בכל יום עם שחקנים גדולים כמו בירושלים, הראה לי שאני יכול לעמוד בזה. הפתיע אותי לגלות כמה טוב הרגשתי, ניצלתי את הזמן לטיפול בפציעות. אני יכול להגיד לך שהרגשתי הכי טוב שלי בחמש השנים האחרונות".
"המשחק בוחן אותך"
רולנד (1.88 מ'), כבר בן 39, שיחק בירושלים בעונת 2015/16 ומאז עבר בחימקי מוסקבה, באסקישהיר ובפונאלברדה. קבוצתו האחרונה היתה טהרן מהליגה האיראנית. עוד לפני הקדנציה הראשונה בישראל הוא שיחק בבאנביט, במלאגה ובקבוצות טובות נוספות.
"קשה לי לנתח מה קרה בדיוק", הוא מנסה לענות על השאלה מדוע הפועל ירושלים הפסידה העונה בכל המשחקים החשובים ונותרה ללא תואר או הישג משמעותי. "כשהגעתי לקבוצה אמרתי ליותם הלפרין שיש לו קבוצה מוכשרת עם כימיה טובה ולשחקנים אכפת זה מזה. ירושלים נבנתה כדי לקחת אליפות והקבוצה היתה טובה מאוד, אז אין לי תשובה.
"היו שחקנים שלראשונה היו בסיטואציות כאלה של מאבק על תארים, ולא כולם מבינים מה נדרש פתאום בפלייאוף. מהלכים שעשית כל העונה לא יביאו לך פתאום נקודות והכל שונה, אולי כך אפשר להסביר את מה שקרה לקבוצה במשחקי ההכרעה".
איך יותם הלפרין כמאמן?
"הוא מסתכל על דברים מפרספקטיבה אחרת. יש לו את כל הכישורים להיות מאמן נהדר כי הוא לא אמוציונלי מדי, יש לו רזומה ששחקנים מכבדים והוא היה בסיטואציות ששחקנים רוצים להיות בהם. היה טוב לראות אותו עובר את התהליך ואם הוא ירצה הוא בוודאות יכול להיות מאמן מדהים".
בוא נחזור לדבר עליך. אתה רוצה להמשיך לשחק גם בעונה הבאה?
"כן, אני מאמין שאני יכול לשחק ברמה גבוהה ומנטלית אני מוכן. אני רק מחכה לסיטואציה הנכונה. אני מחפש מקום שבו ארגיש שאני משחק עבור משהו. לא קריטי לי איפה, אלא רק שיהיה מקום טוב לי. אני מקווה שאמצא את המקום הנכון".
קבוצה מהליגה השנייה בישראל או במקום אחר זו אופציה בשבילך?
"האמת שלא חשבתי על זה. דיברתי עם כמה קבוצות, אראה מה שמציעים לי ואקבל החלטות. לא אגיד לעולם לא לאף מקום, אבל אני צריך להבין יותר, לראות את התוכניות של הקבוצה ואז להחליט".
ולהישאר בהפועל ירושלים כזר שישי־שביעי?
"אני רוצה להמשיך לשחק. כל השאר תלוי בסיטואציה. תחשוב על זה, הייתי שם והקבוצה סיימה במקום הראשון. נראה שהיא צריכה להשאיר את מי שהביא אותה לשם.
"אני עדיין יכול לשחק ולעזור לקבוצה. הרווחתי את הדרך שלי למגרש. זה לגמרי משהו שאני אשמח לדבר עליו. אני מאמין בעצמי וביכולות שלי, ואני מרגיש בנוח עם המועדון והעובדים. יש לנו מערכת יחסים מצוינת, לאשתי טוב בישראל, אז זה בהחלט משהו שנשמע לי הגיוני".
לסיום, מאיפה המוטיבציה שלך לשחק עד גיל כל כך מאוחר?
"אף פעם לא חשבתי שאשחק כל כך הרבה. כשהיית צעיר וראיתי שחקן בן 28, חשבתי לעצמי שהוא קרוב לסוף וש־30 זה זקן. הקריירה שלי פשוט נמשכה, שיחקתי משנה לשנה והקשבתי לגוף ולאהבה שלי למשחק. המשחק בוחן אותך אם אתה אוהב אותו ויכול להישאר הרבה זמן. כדורסל זה משהו שאני נהנה ממנו, להתאמן ולהיות עם שחקנים, אעשה את זה ואמשיך ככל שאוכל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו