המאמנים: זו היתה עונה מאתגרת למעמד המאמן בישראל. שתי הקבוצות ה"גדולות" של הכדורסל הישראלי החליפו את המאמן הזר שלהן באיש צוות "נאמן למערכת", שעבר מהמשרד האחורי לקווים. אבי אבן ויותם הלפרין לקחו על עצמם תפקיד שלא בחרו בו מלכתחילה, ולמרות שזה יצר שיפור מידי בשתיהן, הגיע הפלייאוף של הליגה הישראלית וסימן להם ולמקבלי ההחלטות: עמדת המאמן היא לא מקום לממלא מקום, ויש ערך גדול לניסיון, הוויה וידע של מאמן.
וכך שתי הקבוצות שהובילו את הליגה הפסידו בסדרות חצי הגמר במשחק המכריע שנערך בביתן. שתי הסדרות הוכרעו בזכות עדיפותם של המאמנים שעמדו מנגד, אורן אהרוני וגיא גודס, ואין טוב יותר לחיזוק מעמד המאמן מסדרת הגמר שמתחילה הערב, ותפגיש שתי קבוצות משובחות שמונהגות על ידי המאמנים המצוינים האלה, שהתחילו את הקריירה כשחקנים חשובים בכדורסל הישראלי, ובחרו בעבודת המאמן כמקצוע לחיים.
שלם מול שלם: שתי הקבוצות שונות במבנה שלהן - להרצליה קו קדמי גבוה וחזק, ולחולון קו אחורי קטלני. למרות זאת, אלו שתי קבוצות שלמות, והסדרה תוכרע על הצלחת כל קבוצה לממש את כל מערך היכולות שלה ולחפות על החסרונות. וכך למרות הנחיתות בגודל, ניצחה חולון את ירושלים הגבוהה בריבאונד במשחק המכריע, כי כולם, כולל הגארדים הקטנים, קופצים לריבאונד. מצד שני הרצליה, עם מוביל כדור טבעי אחד, הגיעה ל-30 פלוס נקודות בהתקפות מתפרצות ומעבר נגד מכבי, כי כל השחקנים מסוגלים לדחוף את הכדור מהר למעלה, כולל אונוואקו עצמו, כשדאוסון, קרביץ ובאב עוזרים להוקר לרכז את המשחק.
ועדיין הכוח העיקרי של הרצליה הוא בצבע, שם קלעה 41 נקודות בממוצע בפלייאוף, הרבה בזכות שליטה מוחלטת מתחת לסלים - 40 ריבאונד למשחק. חולון עם 34 ריבאונד ו 30 נקודות בצבע, לא מעט, אבל בפיגור משמעותי. הכוח של חולון הן השלשות – היא קולעת בפלייאוף 12 שלשות ב -42%, והרצליה רק 7 שלשות ב- 33%.
לפני חודשיים בסיום הליגה הרגילה חולון ניצחה בהרצליה, בלי רגלנד וקייזר, עם תצוגת שיא של 20 שלשות. אם נבחר מפתח אחד מכריע לסדרה - כנראה שזה מספר השלשות שחולון תצליח לקלוע. 14 ומעלה ישימו אותה בעמדת ניצחון.
היינו כחגבים בעיניו: הגישות לסגירתו של אונוואקו מרובות, והוכח שהן מועדות לכישלון. אפשר להתרכז בו, או להניח שזה בלתי אפשרי ולהתמקד בעצירת כריס באב. אפשר לשלוח אליו שמירה כפולה, אבל מה שעבד טוב נגד אדאמס מירושלים יצליח פחות על שחקן פנים, מה עוד שאונוואקו מוסר מצוין. חולון בוודאי תנסה להכניס אותו לבעיית עבירות דרך ההתקפה ותזמין אותו הרבה לפיק אנד רול.
גודס יכול גם להנמיך להרכב של שלושה ואפילו ארבעה גארדים, ולגרום להרצליה להתאים את עצמה. שתי הקבוצות ישתמשו הרבה בהגנה איזורית, חולון כדי לצופף את הצבע סביב הענק הכחול ולהמר על השלשות של הרצליה, והרצליה כדי לאפשר לאונוואקו להישאר מתחת לסל ולהימנע מהעבירות. אבל לפי ההופעות בגביע ובפלייאוף, הצלחתו של אונוואקו תלויה בעיקר באונוואקו עצמו.
הסדרה המלכותית: עבור שני המועדונים, זו הזדמנות לזכות באליפות היסטורית דרך סדרת גמר. אליפות אחרי שלוש סדרות היא עולם אחר של תחושת סיפוק והגשמה עצמית. הדיון על שינוי האולם היה מיותר, וטוב שהרצליה תארח באולמה הקטן. זה לא טוב לאוהדים, אבל מה שהיה תקין כל העונה חייב להמשיך לסדרת הגמר. הבעיה היא עם אישור המנהלת לאולם הזה מלכתחילה, ואי אפשר להניח שרק הקבוצות עם האולמות הגדולים יגיעו לשלבים המכריעים.
אם התקן הוא 2500 מושבים, ראוי שהרצליה תחויב לשחק באולם אחר בעונה הבאה. אבל השנה, רק ביובל. בסיס רעיון הפלייאוף הוא יתרון ביתיות על סמך הישגי העונה הרגילה, לא רק עבור הסיכוי העודף לניצחון בבית. חולון והרצליה צריכות לזכות בהכנסה גבוהה נוספת ממשחק בית נוסף או שניים, בונוס מהערוץ המשדר, פרס כספי מהמנהלת, ומקום מובטח באירופה. על כך בנוי ספורט מקצועני – תגמול להצלחה שמאפשר עליה לדרג הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו