מודי: תודה על החיבוק, והשאיפה לשוויון

מודי היקר,

בפעם הראשונה שפגשתי אותך ניסיתי לשמור על מעט פאסון. בכל זאת, האיש שהערצתי בילדות ובו צפיתי בהתפלאות רבה, מרותקת לאהבה שלך לכדורגל. האיש שגרם לי לצפות במשחק בתשוקה גדולה ולחלום להיות שם על המגרש, ושאולי אפילו תשדר גם אותי פעם אחת בערוץ הספורט.

נפגשנו לראשונה בטורניר "שער שוויון", אני אימנתי קבוצת בנים, ואתה הסתובבת והתרשמת מהפרויקט. באמצע המשחק ובשיא המתח ניגשת אלי בצניעות והצגת את עצמך: "שלום, אני מודי. איך קוראים לך?" ואני, כמו מעריצה סמויה, אמרתי את שמי. אמרתי לי "כל הכבוד לך!" והלכת.

השארת אותי קצת חסרת מילים, אבל בעיקר עם הבנה שמדובר באיש חינוך אמיתי.
לצערי, לא הספקתי לומר לך תודה. אז זה הזמן.
תודה שנתת לי את ההזדמנות להגשים חלום ילדות עבור נערות וילדות בכל הארץ. אני, שגדלתי בדימונה עם הכדור ביד אבל תמיד כחריגה בנוף, בת יחידה בין בנים, מכירה מקרוב את התחושה הזו. הרמת הגבה בכל פעם שאני נכנסת לחדר ומספרת על החלום להבקיע במגרש. אני מכירה מקרוב את הרצון לזכות בהזדמנות אמיתית לשחק, הזדמנות אמיתית לשוויון - ואת האכזבה בכל פעם מחדש, כי פשוט אין קבוצת כדורגל לילדות. ואז הגעת אתה.

מספרים שכשפגשת את לירן ג'רסי, מייסד "שער שוויון", הפכת למעריץ מספר אחת של העמותה, אבל משהו אחד בכל זאת הפריע לך. שאלת איך יכול להיות שהעמותה מסייעת לאלפי ילדים בכל שנה, בצורה כל כך טובה, ושאין כמעט ילדות על המגרש. התשובה לא איחרה להגיע, וזו היתה בעצם יריית הפתיחה להקמת תוכנית "בועטות", שבראשה אני עומדת כיום.

מה שהחל בקטן, עם ארבע קבוצות כדורגל לילדות, הפך לגוף הגדול ביותר כיום בענף הכדורגל לילדות, עם 86 קבוצות ויותר מ־1,500 שחקניות, ממג'דל שמס שבצפון ועד ירוחם שבדרום. באחד הטורנירים הגדולים והחגיגיים נערך טקס מרגש בהשתתפות שחקניות נבחרת ישראל ומאמנות הקבוצות. השחקניות היו נרגשות ונלהבות במיוחד ואתה עמדת בצד, לא מודי היוצר, לא מודי המגיש, מודי של "שער שוויון" שרבים בוודאי לא הכירו. מתפעל מהמחזה, מתמלא אושר כמי שמגשים חלום.

אני מאחלת לדור הבא של הילדות לקטוף את הפרחים מהזרעים ששתלת. הילדות שלא יצטרכו עוד להילחם על מקומן, לא על זמן על המגרש בכיתה ה' - ולא בשולחן מקבלי ההחלטות בבגרותן.

מודי, אני מאמינה באמת ובתמים שהשארת אחריך צוהר פתוח לכל הילדות והילדים בישראל לבחור לעסוק במה שיעלה על רוחם. בהשראתך ובחזונך קידמת אותנו לעולם פתוח ושוויוני יותר, שבו לעולם לא יגידו יותר לשום ילדה שהיא לא יכולה לשחק כדורגל בקבוצה מאורגנת, הנחת בסיס לייסודה של תרבות ספורט חדשה בישראל.

הבייבי הספורטיבי והחינוכי שלך בידיים טובות, ואנשי "שער שוויון" ובראשם מנהלות ומנהלי העמותה יילחמו ולא ינוחו עד שיראו את השוויון חוצה את הקווים.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

תודה על החיבוק שבחרת להעניק ועל תשומת הלב שבחרת להקדיש דווקא לנושא שחשוב לאלפי ילדות ונשים, ובמיוחד לי - השוויון המגדרי בספורט. בזכותך אני מבינה שהנושא אינו שולי כלל, זהו הצעד הקטן בדרך הארוכה שצועדות וצועדים בה רבים בדרך לשוויון.