בעוד שאנחנו זקוקים ליום זיכרון, שיכנס אותנו, שיכריח אותנו להתמודד עם האובדן, לצאת מהשגרה, לחבק, להרגיש את הגאווה במדינה, המשפחות השכולות לא צריכות יום זיכרון, הן זוכרות יום־יום, שעה־שעה. אלה בר מספרת בכאב על רגע ההודעה הצורמת, הפגישה האחרונה עם פז זכרו לברכה ואיך התמודדות עם האובדן הפכה למאבק מתמיד על מקומה בחברה.
"שכחתי להתאבל"
בר התארחה בפודקאסט וסיפרה על תהליך ההתמודדות שהחל בהתעסקות בלתי פוסקת בהנצחה. החוויה והתחושות אחרי שהשבעה נגמרת ואיך תמיד משווים בין האדם החי לאדם המת.
"השבעה הייתה כמו בית מלון", מספרת בר עם חצי צחוק. בהתבוננות לאחור השבעה אמנם הייתה אירוע מחבק אך שום דבר לא הכין את בר לשגרה שאחרי. התקופה המאתגרת הובילה לשינויים בחייה מלבד העובדה שהיחסים עם משפחתו של פז המשיכו להיות קרובים.
"הרגשתי שאני צריכה להילחם על מי אני, המקום שלי לא מוגדר מבחינת הגורמים. בוקר אחרי שפז נהרג כבר התראיינתי לחדשות. היה לי חשוב לקבל את המקום וגם שאנשים יכירו את פז דרך העיניים שלי", מוסיפה בר. ההתעסקות בלהוכיח ולהילחם על מיקומה בתור החברה השכולה הוביל אותה לשכוח את עצמה ואת הכאב הגדול בלאבד את אהוב ליבה.
"הותיר אחריו חברה"
במהלך השבעה הגיעה אשת מקצוע מטעם עמותת "הותיר אחריו חברה", העמותה שנוסדה לתמיכה נפשית לחברות חללי צה"ל. "באותו רגע לא יכולתי לראות את זה", מספרת בר. העמותה שנוסדה בשנת 1998 התגבשה כדי ללוות בנות ובני זוג של חללי צה"ל, ולהעניק להם תמיכה נפשית המסייעת להם להתמודד עם אובדן בן או בת הזוג. כל זאת במטרה לחזור לחיים מלאים בצד האבל ולא בצלו.
"עמותת 'הותיר אחריו חברה' עוזרת בנרמול הרגשות והמחשבה שיש אנשים נוספים שעוברים את מה שאני עוברת, ובעיקר נותנת שייכות ולגיטימציה לאבל שלי. החברויות בעמותה נרקמות לאו דווקא מההקשר של האירוע והתקופה. מכיוון שהעמותה קיימת כמה שנים, ישנן בנות שהיו לפנינו ויש בנות זוג אחרינו, אז בכל פעם מחדש אנחנו מכירות אחת את השנייה וכך נוצרים קשרים. טיב הקשר מחבק ומאפשר להגיד דברים מבלי לפחד שישפטו אותך", מוסיפה בר.
"הייתי רוצה שיהיו לי הכוחות להזכיר לאנשים את המקום שלי ואת האבל שלי"
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה הוא יום אבל לאומי עבור המדינה כולה. יום אחד בשנה בו עוצרים וזוכרים את כל מי שנתן את דמו למדינה. למרות שהסערות הפוליטיות, הקרע בעם וההתחממות הביטחונית לא עתידים להסתיים בקרוב, יש הרואים ביום זה, כיום המאחד את העם. אך בשביל בנות הזוג השכולות זהו עוד יום של התמודדות.
"החשיפה באה בתקופות"
מספרת בר על מאבקן של בנות הזוג השכולות. "זה לא תמיד פשוט. זה מכריח אותי לפתוח פצעים שלא תמיד נכון לי או טוב לי לפתוח. אני עושה את כל מה שאני יכולה כדי לשמוע על עוד אנשים שמכירים את פז דרך הסיפור שלנו והייתי רוצה שיהיו לי הכוחות להזכיר לאנשים את המקום שלי ואת האבל שלי, וזה בסדר שאני עדיין עצובה, וזה בסדר שאני עוברת את מה שאני עוברת, בלי הצורך להתנצל על זה כל פעם מחדש. יש פעמים שאני לוקחת צעד לאחור מהכל, ויש פעמים שאני מרגישה שיש לי כוחות נפשיים להתמודד עם המאבק של החברות השכולות." היא מוסיפה.
