הפלישה לאוקראינה נתקעה גם בין הערכים

אחת השאלות המרכזיות שחוזרת על עצמה בחודש האחרון היא כיצד בשנת 2022 מתחוללת מלחמה עם מחזות שלא נראו מאז מלחמת העולם השנייה. איך ייתכן שמדינה פולשת למדינה שכנה באירופה, תוך השטחת ערים שלמות על יושביהן, כיצד קורה שהמלחמה הליניארית הקלאסית, שמאופיינת בהפגנת כוח עוצמתית, אינה מצליחה להוביל להישגים מרשימים תוך הכרעת האוכלוסייה המקומית.

לשאלה זו יש זוויות סוציולוגיות, חברתיות ותרבותיות רבות, אך בהתבוננות דרך עדשת החינוך נראה שיש משקל משמעותי למסרים העוברים מהורים, גננות, מורים ומדריכים בתנועת הנוער, ומשקל משמעותי לערוצי החינוך הלא-ממוסדיים, שמקורם בערוצי התקשורת הבינלאומית: רשתות חברתיות, אמנות חופשית ועוד.
רוסיה היא תמהיל של משטר טוטליטרי שמתובל ברעיונות דמוקרטיים. זהו משטר טוטליטרי שסוחב על גבו היסטוריה עשירה של דה-לגיטימציה לזכויות אדם ושאיפות להתרחבות אימפריאליסטית, ולצדן רעיונות דמוקרטיים המחלחלים בעידן הגלובלי אפילו דרך האופנה, המסעדות הזרות ועוד. גם המתח בין החינוך הפורמלי לבין זה הבלתי-פורמלי מורגש כאן היטב.

ילד, שגדל בתוך משטר כזה, הולך לגן, לבית הספר או לתנועת הנוער, ומקשיב לסיפורים ולשירים שמלמדים אותו מסרים בסגנון "הושפלנו, הובסנו". התקופה הזו היא המשמעותית ביותר לעיצובו של אדם, ובמהלכה הוא יונק את הערגה לרוסיה הגדולה, שעליה לשקם את כבודה. המסרים האלה הופכים לדלק תועמלני שמזין את האש על אדמת אוקראינה. בד בבד, המסרים מגובים על ידי הפעלת מנגנוני הפחדה, שמסרסים יכולות חשיבה עצמאיות ומהלכים אימים על חופש הביטוי, היצירה ואפשרות לשקף דעות אלטרנטיביות במערכת החינוך שפועלת תחת פיקוח הדוק.

ועם זאת, לא מדובר בתיבת תהודה הרמטית. האפשרות לעבור בין מדינות והמציאות שניבטת דרך המסכים ברשתות החברתיות מדללות את המסרים הרשמיים ויוצרות ערוצי חינוך אלטרנטיביים. אין זה מקרה שהתקשורת האלטרנטיבית נרדפת על ידי המשטר הרוסי מאז פרוץ המלחמה: היא שמשמרת ומתווכת רעיונות דמוקרטיים לתודעה האזרחית.

דעת הקהל הרוסית נמצאת במלחמה בין ערכי החינוך המקומיים לאלה האוניברסליים. זוהי ללא ספק אחת הסיבות העיקריות לקרטוע של הטנקים והמפקדים הרוסים בשטח בכל הנוגע למתן פקודות שיוצרות אצלם דיסוננס תמידי בין החינוך הלוקלי שקיבלו לבין החינוך הגלובלי; הלוקלי לאומני יוצר את האדם האוטומטי, שפועל בלחיצת כפתור ומבלי לשאול למה, ואילו הגלובלי מחובר למנגנון שיוט מחשבתי עצמאי, שתוך כדי תנועה דורש תשובות לשאלות.

הדיסוננס הקוגניטיבי המובנה שניכר בקרב מרבית אזרחי רוסיה ובראשם בני הדור הצעיר שנולדו לאחר נפילת החומה, שנוטים יותר לצד הגלובלי. מלחמת אוקראינה היא דרך מעניינת להתבוננות במידת ההשפעה של חינוך לוקלי לעומת חינוך גלובלי, חינוך שמבקש לצמצם חשיבה לעומת חינוך המבקש העצמה אישית ואזרחית.