"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המגזר הבדואי: לטפל בבעיות, לא "לטפל בהם"

אם יש בנו יושר, כדאי שנשאל: איך חברה שהיתה מצטיינת בהתנדבות לצה"ל הפכה לחברה מנוכרת לישראל? • איך התעלמנו במשך שנים מהפשע שהרים ראש ביישובים הבדואיים, והאמנו שזה יישאר "שם" ולא יזלוג ל"כאן"?

, עודכן
0השמעה
העיר הבדואית רהט. "לבחור בדרך הארוכה-קצרה" , דודו גרינשפן
העיר הבדואית רהט. "לבחור בדרך הארוכה-קצרה", צילום: דודו גרינשפן

רבי יהושע בן חנניה מספר במסכת עירובין, שאחד היחידים שניצחו אותו במילים היה ילד על דרך לעיר שלא הכיר. הילד הנחה אותו, וסיפר שיש דרך ארוכה וקצרה ודרך קצרה וארוכה. הרבי בחר בדרך הקצרה־ארוכה, נקלע למבוך של פרדסים ונאלץ לחזור על עקבותיו. כשפגש שוב את הילד וגער בו, זה ענה: הדרך הארוכה וקצרה היא הדרך הנכונה.

הלקח ברור: אין קיצורי דרך לפתרונות אמיתיים. גם לא לבעיות ולאתגרים בנגב. הפיגוע המחריד בבאר שבע הוא מקרה קצה - מדובר במי שנפל ברשת האידיאולוגיה המטורפת של דאעש. לשמחתנו, אין לה אחיזה אמיתית גם בקרב החברה הבדואית. התפקיד של כוחות הביטחון הוא לבודד, לעקוב ולהעניש מי שמתגלגלים למחוזות הזוועה הללו.

אבל הפיגוע נתן רוח גבית למי שמוכרים לנו שנים את הסחורה המפוקפקת של "השתלטות הבדואים" ו"חוסר המשילות" בנגב, ומציעים לנו פתרון קסם: לראות את הבדואים כאויבי המדינה ולהפעיל נגדם המון כוח.

כפי שלמדנו מרבי יהושע, הדרך הקצרה היא דרך ללא מוצא. צריך להשקיע כוח ומשאבים באכיפה ובמאבק בארגוני הפשע בנגב. אבל כדי לייבש את הביצה צריך לטפל במקורות.

החברה הבדואית היא הענייה בישראל. יותר מ־100 אלף בדואים בנגב חיים בכפרים בלתי מוכרים, ללא תשתיות מינימליות של חשמל, מים, חינוך, בריאות ורווחה. לאורך כל ההיסטוריה האנושית יש מתאם בין עוני לפשיעה. מעמד חברתי־כלכלי נמוך מביא צעירים למיעוט הזדמנויות, ולבחירה בפשע כמוצא מחיים של מחסור ודלות.

זה לא מסיר אחריות מהעבריינים. זה גם לא מסיר אחריות מהמנהיגות הבדואית. היא צריכה להיות אקטיבית ולעמוד בראש החנית של המאבק. אבל, את הביצה ייבש רק שגשוג של היישובים והקהילות.

אנחנו יכולים ללכת שבי אחרי הראייה הפשטנית והאלימה של "רגבים" ועוצמה יהודית, של הבדואים כאויב. אבל אם יש בנו יושר, כדאי שנשאל: איך חברה שהיתה מצטיינת בהתנדבות לצה"ל הפכה לחברה מנוכרת לישראל? איך התעלמנו במשך שנים מהפשע שהרים ראש ביישובים הבדואיים, והאמנו שזה יישאר "שם" ולא יזלוג ל"כאן"? איך אנחנו מובילים תהליכים שמפרקים את השבטיות, אך לא מייצרים חיים טובים למי שעשו מעבר בתוך דור-שניים מחיי נוודות לחיים מערביים?

יש הרבה נקודות אור. מנהיגות ומנהיגים בדואים נהדרים, שצריכים לקבל מאיתנו תמיכה ושותפות כדי להוביל שינוי. יש ירידה שאין כדוגמתה בעולם בשיעורי הילודה (מ־10.6 למשפחה עד ל־4.9 בתוך שני עשורים), כפועל יוצא מהשכלת נשים. יש את "כוכבי המדבר" ושלל יוזמות נפלאות. זו הדרך הארוכה־קצרה, ורק היא תביא לתוצאות, אם נתמיד בה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר