"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לסמוך על עצמנו, אבל לא להיות לבד

אין תחליף להגנה נחושה על האינטרסים הביטחוניים שלנו • אבל אסור להתבלבל: אנו חלק ממשפחת העמים המערבית־דמוקרטית • הכלכלה, הביטחון והעתיד שלנו תלויים גם במערכת היחסים שלנו עם מדינות המערב

,עודכן
0השמעה
סניף סגור אל מקדונלדס בסנט פטרבורג. גם המגזר העסקי הצטרף לבידוד של רוסיה, צילום: אי.פי

שני לקחים צריכה ישראל ללמוד מהמלחמה באוקראינה, וכדי להבינם, חשוב להביט תחילה על הקונטקסט שבתוכו היא פרצה: ב־20 השנים האחרונות רווחה, ובצדק, ההנחה שהמערב בהובלת ארה"ב נחלש משמעותית. היחלשות הציר הדמוקרטי־ליברלי היתה תוצר של רפיסות ערכית ומעשית, קושי בהסכמה על הפעלת כוח בזירה הבינלאומית, הסתבכות במלחמות ארוכות בעיראק ובאפגניסטן, וכישלון קולוסאלי בהתערבות במלחמת האזרחים בסוריה - עד כדי הזמנת רוסיה לעשות סדר והיעדר תגובה לפלישתה לקרים ולמחוזות הבדלניים באוקראינה. במובן הזה, לא ניתן לשחרר את המערב מאחריותו להתעצמות האגרסיביות הרוסית.

במקביל, המרקם החברתי הפנימי - בעיקר באירופה, אבל גם בארה"ב - החל להתערער כתוצאה משינויים דמוגרפיים אדירים, עליית הפוליטיקה הפופוליסטית ופוליטיקת הזהויות. המחלוקת סביב גלי הפליטים מאפריקה ומהמזרח התיכון החלה גם היא לערער את היציבות באירופה. מסיבות כאלה ואחרות, רבות ממדינות המערב החלו לסבול מקיטוב, הקצנה והיעדר אמון, שהתבטאו במשברים חברתיים ופוליטיים מסוכנים.

ואז הגיעה המלחמה באוקראינה, והזכירה לנו את כוחו הפוטנציאלי של המערב, כאשר הוא מאמין בצדקת דרכו ומתגייס למען תפיסת עולמו. המערב הוכיח החודש יכולת התארגנות מהירה, הומוגניות בתגובה ויכולת הפעלת אגרוף ברזל כלכלי, תרבותי ודיפלומטי. מרשימה גם העובדה שהמגזר העסקי המערבי, על שלל ענקיות הטכנולוגיה, מצופף שורות עם הממשלות ודעת הקהל, ומגביר עוד יותר את בידודה של רוסיה.

אז מה למדנו? מצד אחד, המערב מסרב להיכנס למלחמה ישירה מול רוסיה על אדמת אוקראינה. הטרגדיה של העם האוקראיני היא עובדה מוגמרת. המערב תורם את שלו בסיוע בנשק, וכמובן בסנקציות הכלכליות, אבל בפועל - האוקראינים נשארו לבד. לא זאת בלבד, אלא שנראה כי רוח הלחימה האוקראינית היא זו שהביאה לתגובה מערבית נחושה ומיידית, אם כי, כאמור, לא צבאית. לכן, הלקח הברור מאליו הוא שאין לנו הישראלים על מי לסמוך אלא על עצמנו, על חוסננו הלאומי ועל ביצור מתמיד של כוחנו הצבאי.

מנגד, למדנו שלמרות הכל, המערב אינו חלש. כאשר הדוב הדמוקרטי מתעורר משנתו, הוא בעל פוטנציאל נזק עצום כלפי מדינות שהוא מבקש להחליש. מי שלקח מהחודש האחרון רק את הלקח של "עם לבדד ישכון", לוקה בעיוורון מסוכן, כי למדנו דבר נוסף: דעת הקהל במערב היא בעלת משמעות עצומה, והפוליטיקה הבינלאומית המערבית חיה ובועטת. תפיסה שלפיה ישראל פועלת בוואקום היא אשליה מסוכנת. המגמות ההולכות ומקצינות בקרב הציבור הצעיר במדינות המערב נגד ישראל דורשות מחשבה, השקעה ואסטרטגיה כוללנית.

לכן, נדרשת כאן תפיסה של גם וגם. אין תחליף לצבא ישראלי עצמאי וחזק ולהגנה נחושה על האינטרסים הביטחוניים שלנו, אבל אסור להתבלבל: אנחנו חלק ממשפחת העמים המערבית־דמוקרטית. הכלכלה, הביטחון והעתיד שלנו תלויים גם במערכת היחסים שלנו עם מדינות המערב, ובתפיסת הלגיטימציה וחופש הפעולה שאנחנו מקבלים מהן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר