שבועיים לתחילת הפלישה לאוקראינה, דבר אחד ברור: פוטין והצבא הרוסי נחלו כישלון חרוץ במטרות שהציבו לעצמם. לא רק שקייב או חרקיב לא נכבשו "בתוך יומיים" - אף עיר גדולה לא נפלה לידי הצבא הרוסי. כמה גדול הכישלון הרוסי, יעידו הצנזורה הדרקונית שהטילה מוסקבה על כלי התקשורת במדינה והאיסור להביע כל מחאה נגד "המבצע המיוחד". יתרה מכך, אפילו בתוכנית הרדיו של אחד התועמלנים הראשיים של הקרמלין כבר הביעו תהייה: "אם לא כבשנו אף עיר, בשביל מה נכנסו למבצע הזה?". האסימון, כנראה, מתחיל ליפול.
נכון לעכשיו אפשר להצביע על שלוש טעויות קרדינליות של פוטין: האחת - התמכרות לתמונה של אוקראינה כפי שעוצבה בידי התעמולה הרוסית. עם היציאה למבצע, דיבר פוטין על "שחרור העם האוקראיני מהנאצים שתפסו את השלטון בקייב" - ונראה שכל המבצע הצבאי תוכנן מתוך הפנטזיה הזו. במוסקבה כנראה באמת האמינו שעם פלישת היחידות הרוסיות, הצבא האוקראיני יברח משדה המערכה, וכל שיישאר לשיירות הוא להגיע לקייב ולהתקבל בפרחים בידי האוקראינים. לא בכדי בתוך השיירות הרוסיות נעו גם כוחות של המשמר הלאומי הרוסי, המתמחה בפיזור הפגנות.
כנגזרת ישירה מכך, באה גם הטעות השנייה ביחס למורל החיילים הרוסים: כמעט כל החיילים הרוסים שנפלו בשבי האוקראינים - או הסגירו את עצמם או סיפרו כי רומו, ובמקום אימונים נדרשו לחצות לאוקראינה תוך שנאמר להם שזה בסך הכל יהיה טיול. המציאות בשטח ומספרי ההרוגים הוכיחו אחרת - ולאלה ביניהם שנותרו בחיים התברר כי נשלחו לכבוש ארץ לא להם, שאין בה לא נאצים ולא קבלת פנים לבבית. במוסקבה לא הבינו כי מבחינת האוקראינים, הפלישה הפכה לאירוע היסטורי מלכד, ולמלחמה הפטריוטית הגדולה - כהד ישיר למלחמה הפטריוטית של בריה"מ נגד גרמניה הנאצית.
הטעות השלישית היתה זלזול בלכידות המערב, או שמא ביטחון עודף ביכולת לפורר אותו. עוד לפני המלחמה הפגינו ביידן, ג'ונסון וראשי המדינות באירופה עמידה איתנה נגד הדרישות הרוסיות לכרסם בעצמאות המדינות שהיו חלק מבריה"מ, ועם פתיחת הפלישה ננקטו נגד רוסיה סנקציות שלא היו כדוגמתן: נכסי רוסיה במערב הוקפאו, בנקים רוסיים נותקו, צמרת הקרמלין והאוליגרכים הושמו תחת עיצומים, מאות חברות עוזבות את השוק הרוסי - לרבות מקדונלד'ס, שפתיחת הסניף שלה במוסקבה בינואר 1990 היתה אירוע איקוני בפנייה מערבה - והיד עוד נטויה. לאחר שבועיים, המדיניות של פוטין לא רק חשפה את האופי הקרימינלי של משטרו, אלא גם הפכה את רוסיה למדינה מצורעת.
על השולחן: ביטחון הדמוקרטיות
ומה הלאה? אמנם הכישלון הצבאי הרוסי נכון לעכשיו ברור, אבל המבצע עדיין לא תם ורוסיה עוד יכולה להמשיך להפציץ את האוכלוסייה האזרחית. היא גם לא ויתרה על הניסיון לכבוש את קייב. מחר (חמישי) יתקיימו בטורקיה שיחות בין שרי החוץ של רוסיה ואוקראינה, אולם ספק אם תצא מהם אפילו הפסקת אש. הסיבה: בלי קשר לפערים בעמדות, עדיין גדול מדי הפער בין המצב הרוסי בפועל לבין התדמית שעליה יבקש הקרמלין לשמור. בינתיים, אוקראינה תמשיך להתמודד עם הפצצות, ועל המערב להפנים: לא מן הנמנע שיידרש להעמיק עוד יותר את הסיוע. על השולחן מונחים החוק הבינלאומי, זכות מדינות לריבונות וביטחון הדמוקרטיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו