מדינה יהודית: עבאס לא לבד

התבטאותו של ראש מפלגת רע"מ, מנסור עבאס, בדבר היותה של ישראל מדינה יהודית־דמוקרטית, היא אמירה מכוננת ומשמעותית המעוררת תקווה כי למרות הכל ואף על פי כן - אלו במגזר הערבי המבקשים להשתלב במדינה ולהתחבר אליה, אכן יצליחו.

היו, כמובן, הקולות הרגילים שפצחו במקהלה אחידה נגד רסיס התקווה שהביע עבאס. הזעקות והזעם שלהם היו חזקים מכל סופת כרמל מצויה. הצווחים בזעם לא קדוש הם אותם אלו המביעים התנגדות כלפי הסכמי השלום, הסכמי אברהם, אלו המבקשים כי על חרבנו נחיה, וכי חיי מלחמה יהיו מנת חלקנו.

התבטאותו החשובה של מנסור עבאס מחזירה אותי לשנת 1980, אז ההנהגה הערבית בישראל היתה מפוכחת וריאלית - הנהגה שהכירה בהיותה של ישראל מדינה יהודית־דמוקרטית. מנהיגות זו צמחה מתוך עוצמה, הבנה, הכרה במציאות וכבוד למדינה ולסמליה. ח"כ סיף א־דין אל־זועבי, מהמפלגה הערבית המאוחדת, היה הראשון במגזר שהתעקש שעל ערביי ישראל לעמוד בקומה זקופה ולהיות שותפים מלאים במדינת ישראל היהודית.

עבאס צועד בבטחה ובגאון בדרך שאותה חצב בחוכמה, בתבונה ובעוז המנהיג סיף א־דין אל־זועבי. דרך של ראייה מפוכחת, דרך של קבלה, דרך הזורעת חיים מתוך כבוד, ולא דרך הייסורים של המוות הבלתי נגמר, אשר אותה סללו ושהולכים בה חבריו של מנסור עד לפיכחון.

כמו אז כן היום, מחרחרי הריב והמדון המקצועיים כינו את ההנהגה הערבית בישראל "בוגדים", "משתפי פעולה", "אנטי־פטריוטים". הטילו עליהם בוץ ורפש, האשימו בהתנכרות ללאום הערבי, ולו יכלו - אף היו מעמידים את ההנהגה האמיצה והמכובדת לדין באשמת בגידה.

המתנגדים הסדרתיים, אלו שהתנגדו אז וממשיכים להתנגד גם היום, הם אבן הנגף, החסם העיקרי באפשרות השתלבות הציבור הערבי במדינת ישראל כשווה בין שווים.

אנו, המבקשים לשלב ידיים עם אזרחי מדינת ישראל, מבלי לוותר על זהותנו הלאומית, מתוך כבוד לסמלי המדינה ולחוקיה, מחבקים את מנסור עבאס ומקווים כי ישפיע על שלושת חברי תנועתו, רע"מ, שיצעדו עימו בנתיב החדש שבו החל לצעוד, הוא דרך המלך.

עבאס ומפלגתו אינם כוס התה שלי, אך בעת הזו, שבה השכל הישר גבר על הקיבעון של דם ואש ותימרות עשן, ראוי יו"ר רע"מ למחיאות כפיים ולברכה שההארה הזו תהיה תחילתו של מסע, ולא אירוע חד־פעמי. תפילותיי לאל בשמיים שדבריך, עבאס, יהיו מהלב ומאמונה, כי אלו הן דרכי האמת. ברוך הבא, עבאס, לרכבת השפיות, למועדון אנשי ההיגיון, מחפשי השילוב, דורשי החיבורים.

הכותב הוא איש חינוך ומרצה