העברית תשמור עלינו, ואנחנו עליה

אם קמתם חגיגיים הבוקר זה לא במקרה. היום הוא יום הלשון העברית הרשמי בישראל. היום הזה, שמעטים יודעים על קיומו, נקבע בכל שנה בתאריך יום הולדתו של מחיה השפה העברית, אליעזר בן־יהודה (שגם חיבר את המילון הקרוי על שמו).

כדי לרענן את הזיכרון הקצר שלנו ולהסביר מהי בכלל הסיבה למסיבה, כדאי שנכיר בחשיבותה של השפה העברית. זאב ז'בוטינסקי התחיל ללמוד עברית בגיל 8, אך הפסיק חמש שנים לאחר מכן, כי חשב שזו "שפה מתה כמו הלטינית". כשחזר לחיק העברית בתחילת שנות ה־20 שלו, זה היה כבר מתוך תודעה ציונית, כחלק מהמשימה שאותה קיבל על עצמו. "השפה העברית תהא שפתי ושפת בני, אם בארץ אם בגולה", הוא התחייב. ז'בוטינסקי הבין שכדי לחזור לארץ ישראל צריך גם לחזור לשפת היהודים, אף שהיתה "שפה מתה". מי שרוצה לחזור לציון, עליו לדעת את שפת עמו ולהכיר את תרבותו.

"רק בשפה העברית יחיה ישראל בארצו", כתב אליעזר בן־יהודה ב־1882. כמעין תהליך הפוך למגדל בבל, שם פוררו את קבוצת האנשים כשאלוהים "בלל שפת כל הארץ", כך החייאת השפה העברית הצליחה לאחד את עולי כל הארצות. העברית היתה לנדבך חשוב בתקומה הלאומית, נדבך שאפילו הרצל לא חלם עליו. בספרו "מדינת היהודים", לא חשב חוזה המדינה שהעברית תהיה שפת המדינה שאותה בנה, כי לא האמין שאפשר לחולל שינוי כה נרחב. "מי מאיתנו יודע עברית במידה מספקת כדי לבקש בשפה זו כרטיס רכבת?", הוא שאל, והרצל כמו הרצל, הגה גם פתרון: "כל אחד יחזיק בשפתו, שהיא המולדת היקרה של מחשבותיו".

החייאת השפה העברית היא השלמת הניצחון של התנועה הציונית. התנועה שהקימה מדינה יהודית בארץ ישראל, הצליחה לעשות עוד דבר כמעט בלתי אפשרי, ולהפוך את השפה העברית, שהיתה שפה רדומה, שפת ספרים ושפת תפילות, לשפת הדיבור של מיליוני יהודים בעולם.

השפה הפכה להיות חלק מרכזי בכור ההיתוך של מדינת ישראל. אנחנו בונים בעברית וכותבים בעברית, שרים בעברית ונלחמים בעברית, חוגגים בעברית ובוכים בעברית.

לפני כמה ימים הצעתי לבתי בת ה־8 לקשט את קופסת העוגיות שהכנו לאבא לקראת יציאתו למילואים. היא לקחה טוש וכתבה: "בהצלחה במילוים, הואבים קולם". בלי לומר הרבה, נתתי לה חיבוק גדול וצחקתי. והיא? נעלבה. רציתי לצלם את זה לתיעוד מתוק, אבל היא התנגדה בתוקף. מבחינתה, שגיאות כתיב הן לא עניין חמוד או משעשע, אלא מטרד מציק במיוחד. הילדה גם הציבה לעצמה יעד למחצית בבית הספר: לכתוב בלי שגיאות. בסוף היא קיבלה מכסה חדש לקופסת העוגיות, וכתבה: "בהצלחה במילואים, אוהבים כולם".

התפקיד שלנו, בדור הנוכחי, הוא לא להחיות את השפה העברית מחדש. את זה כבר עשו עבורנו. התפקיד שלנו הוא לקחת את השפה שלנו ולפאר אותה, להעשיר אותה בלי לפגוע ביופיה, לשמר אותה בלי להמית את שורשיה. גם בעידן של סלנג ורשתות חברתיות - עלינו לדבר נכון, לכתוב נכון, לבחור דווקא עברית בתוך העולם הקוסמופוליטי. להתגאות בעברית ולאהוב אותה. יום עברית שמח.

לקריאת הידיעה באנגלית >>