העם עם הגולן – ואט-אט גם העולם

40 השנים שחלפו מאז היום הדרמטי שבו הכנסת החילה, ביוזמת ראש הממשלה דאז מנחם בגין, את הריבונות הישראלית על רמת הגולן, מאפשרות לערוך מאזן ביניים של מה שהושג ומה שטרם הושג בעקבות הצעד ההיסטורי הזה.

המטרה העיקרית של החוק שחוקק אז בשלוש קריאות במהלך יום אחד (היום היועץ המשפטי לממשלה והבג"ץ עוד היו עלולים להתערב ולסכל את המהלך בתואנות שווא לאי תקינות ההליך) בוודאי הושגה. ישראל קיבעה את שליטתה ברמת הגולן ואותתה לכל העולם שצירוף הגולן לישראל הוא מעשה עשוי, מהלך סופי שאין ממנו חזרה.

עד אז השליטה הצבאית ברמה ומעמדה כשטח מוחזק שידרו אירעיות. ישראל אמנם העלתה גם קודם את נימוקיה המשכנעים לזכותה על שטח זה, אולם בהימנעותה מסיפוח הגולן כאילו רמזה שהיא עצמה אינה בטוחה במשקל הנימוקים. וכשאתה בעצמך משדר שאינך בטוח בצדקתך מדוע שאחרים יעמדו לצדך?

הצעד הנכון של בגין שם קץ למצב הדו-משמעי. אף על פי שבאופן רשמי מדינות העולם לא הכירו בהחלת ריבונות ישראל על הגולן, וזעמן הראשוני היה קולני ותקיף, הן נאלצו לקבל אותה דה-פקטו. מי בחשק, מי באדישות, מי בחוסר רצון, אבל כולן קיבלו, והיעדר הלחץ על ישראל בעניין הגולן הוא הראיה הטובה ביותר לכך. ויש גם ראיה טובה נוספת: ככל שחלף הזמן ורעיון הגולן הישראלי הוטמע והופנם השגרירים הזרים שמוצבים בישראל הפסיקו לסרב לבקר בו. איך אמר לי שגריר של מדינה מסוימת, שלא בדיוק מצדדת בנו באו"ם? "גם אם לא נצהיר זאת למיקרופון, הבנו שהגולן יישאר בידיכם".

עם זאת, היה ברור שאף ההכרה הרשמית תבוא ביום מן הימים. אף על פי שהדבר לקח קרוב לארבעה עשורים, ההכרה של נשיא ארה"ב טראמפ בהחלת החוק הישראלי על הגולן היוותה גושפנקא סופית. חילופי הממשל והמדיניות בוושינגטון לא שינו זאת, ובעצם העניקו תוקף לנוסחת השלבים: בשלב הראשון ישראל מחילה את ריבונותה, בשלב השני העולם מתרגל למצב החדש ומכיר בו דה-פקטו, בשלב השלישי באה ההכרה הפורמלית, דה-יורה.

מעניין שדווקא בהיבט שהיה לכאורה קל יותר – ההטמעה הממשית של הגולן בתוך המדינה ויצירת עובדות פיזיות בלתי הפיכות בשטח – ישראל הצליחה פחות. בחלוף 54 שנים מהשחרור מידי הסורים ו-40 שנים מהסיפוח הרשמי זהו עדיין חבל ארץ שומם למדי, והאוכלוסייה היהודית בו קטנה להחריד. במובן זה ביהודה ושומרון שורר מצב הפוך: הנוכחות היהודית כבר משמעותית ביותר, ואילו החלת הריבונות הישראלית, לפחות על היישובים היהודים, מתעכבת, וחבל.

התקדים של רמת הגולן מלמד שישראל נחושה ובטוחה בעצמה יכולה להכתיב את רצונה, והעולם יקבל אותו במוקדם או במאוחר. כאן טמון הלקח המרכזי ביחס לעתיד יהודה ושומרון. ההצדקה ההיסטורית חשובה - עשרות בתי כנסת עתיקים בגולן מעידים על שייכות חבל ארץ זה לעם היהודי. הנימוק של המשפט הבינלאומי חשוב – והרי המשפט הבינלאומי מכיר בכך שהתוקפן, קרי מדינות ערב, צריך לשאת באחריות למעשיו ועלול לאבד חלקים משטחו לטובת קורבן התוקפנות, כפי שלמשל גרמניה איבדה שטחים גדולים לטובת פולין, צ'כיה ורוסיה. אבל הפעולה של ישראל ונכונותה להחיל את הריבונות על שטח ששוחרר במלחמת מגן חשובה מכל נימוק אחר. זה עבד ברמת הגולן, זה יעבוד ביהודה ושומרון.