לאור המתחולל בבית החולים הפסיכיאטרי "מעלה הכרמל" - הרצח המזעזע של ליטל יעל מלניק, ובהמשך התאבדות נערה מאותו מוסד - נשמעה דרישה לסגירת המחלקה. אכן, דרושה התערבות בהולה במצב מערכת בריאות הנפש בכלל, וב"מעלה הכרמל" בפרט, אבל הדרישה לסגור אינה בכיוון הנכון.
לאשפוז פסיכיאטרי מגיעים כמוצא אחרון, מחוסר ברירה. מגיעים אל המחלקות מי שאינם מבחינים בין טוב לרע. מי שצריך לשמור עליהם שלא יפגעו בעצמם, מי שאין להם מקום אחר בעולם להניח את נפשם הפצועה. התנאים באשפוז הפסיכיאטרי לא מספיק טובים. נקודה. אבל מול ההצפה בפניות לאשפוז, אין אופציה אחרת.
סגירת מחלקה פסיכיאטרית לא תפתור את הבעיה. בהקבלה - כשיש יותר מדי חולים הזקוקים להנשמה, וחולים קורסים ומתים כי אין מספיק מכונות הנשמה - הפתרון הוא לא לסגור את הטיפול הנמרץ. ראינו זאת במשבר הקורונה - הפתרון הנכון הוא תקציבים נוספים, וגיוס כוחות עילית.
האפשרות להעניק טיפול נפשי ציבורי הולכת ונמחקת. טיפול נפשי הוא לא רק תרופתי. טיפול פסיכולוגי מנשים את הנפש. דרושה לו הכשרה ממושכת, אמפתיה, הבנה מעמיקה ומרחב מספק לעבודה. הוא לא נפתר רק בכדורים ובמפגש של עשר דקות פעם ברבעון.
האפשרות לקבל טיפול נפשי ציבורי מיטיב, ארוך טווח ותומך, כמעט לא קיימת כרגע. קל יותר לקבל טיפול תרופתי. אבל תרופות (יעילות, שכבודן במקומו מונח) לא משנות דברים מהיסוד. הן לא מעבדות טראומה, לא משנות דפוסי התנהגות או בונות סביבה בטוחה. כאן יש צורך בהתערבות פסיכו־סוציאלית. מי שיכול להרשות לעצמו - פונה לטיפול פרטי. ומי שלא - כמו בכל מחלה כרונית מוזנחת - הולך ומידרדר.
דמיינו לכם מחלקות רפואיות שמגיעים אליהן ואין צוות. אין מי שינתח, שיילד, שינשים. זה המצב בבתי חולים פסיכיאטריים כיום. הפער בין תנאי העבודה והתגמול שמקבלים עליהם - בלתי נסבל. ומי מופקר? החולים.
לכן הקריאה הבהולה צריכה להישמע כך - אל תעצרו את פעילות המרכז ותשלחו מטופלים לרחוב, אלא גייסו תקציבים באופן בהול.
הציבו עוד "מכונות הנשמה" נפשיות. בנו אשפוזים ממושכים שימנעו "דלת מסתובבת", שבה משחררים מטופלים מהר והם חוזרים חולים יותר. אפשרו למטופלים זמן ליצור קשר, זמן לתהליך טיפולי ממושך מספיק ובטוח. דאגו שתקני הפסיכולוגיות יתמלאו, בכך שתשלמו להן באופן הוגן. הביאו צוות סיעודי מובחר. בחרו רופאים אמפתיים, שיעבדו תוך כדי הבנת אישיות החולה, מעבר למרשם לתרופות. תנו הדרכה מקצועית, וסביבה בטוחה שבה ניתן גם לאנשי הצוות מרחב חשיבה מאפשר.
זו הקריאה הבהולה שצריכה לצאת - הציבו במחלקה הזו סיירת עילית של מטפלים, שיקדמו וישפרו את המקום לבלי הכר (כן, גם אם צריך לשלם להם מספיק כדי שיחזרו לעבודה מהשוק הפרטי). זה יהיה שינוי עם חזון, שיציל את חייהם של השוהים במחלקה, כרגע ובעתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו