הפתרון למשבר הסייעות? להכיר במקצוע כעבודה מועדפת

מישהו בממשלה שמע על מצוקת הסייעות בגני הילדים? ברמת גן דווח לאחרונה ש-24 גני ילדים לא יפתחו בשל מחסור בצוותי חינוך. בהרצליה דווח כי חסרות כ-150 סייעות כדי להפעיל את גני הילדים כסדרם. במקביל, ברעננה פורסם כי בשל מחסור בסייעות, נקראים הורים לאסוף את ילדיהם מוקדם יותר בהתראה קצרה. גם כפר סבא לא הצליחה לחמוק מהסוגיה, ומתמודדת בשבועות האחרונים עם מחסור של כ-60 סייעות ומשלבות בגני הילדים ברחבי העיר. מצוקת הסייעות והמשלבות היא בעיה קשה, רחבת היקף, חוצת מגזרים והיא מחייבת את ממשלת ישראל לנקוט בעמדה ברורה, ועכשיו.

מצוקת הסייעות היא לא בעיה חדשה. מדי שנה שאנו ברשויות המקומיות נאבקים לגייס צוותי חינוך לשורותינו. מחסור זה נובע, בין השאר, מתנאי העסקה לא אטרקטיביים, הנכפים עלינו ראשי הרשויות. יתרה מכך, התפרצות הקורונה חידדה את המצוקה הקיימת והחמירה אותה עד לכדי מצב בלתי אפשרי, בשל חשיפת תלמידים למאומתים וכניסת נשות צוות לבידוד עם ילדיהן בעקבות כך.

מחויבותן של נשות הצוות למשפחתן היא כמובן טבעית ומובנית. יחד עם זאת, המחסור הקיצוני בכוח אדם לא מאפשר לנו להעניק לתושבינו את השירות שלו הם ראויים. המציאות הנוכחית מובילה להיעדרויות תכופות מהעבודה, אי יציבות במסגרות החינוך לגיל הרך, להשלכות רגשיות לא סבירות על ילדינו, להיעדרויות של הורים מעבודותיהם ולפגיעה עקב כך במשק.

כדי למצוא מענה לוואקום, פניתי לאחרונה לשרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון, לשרת הפנים, איילת שקד ולשר העבודה והרווחה, מאיר כהן, בהצעה להכיר במקצוע הסייעת כעבודה מועדפת. הכרה זו תגביר באופן משמעותי את האטרקטיביות של המקצוע, תאפשר להרחיב את מכסת העובדים והעובדות ולגייס צעירים וצעירות איכותיים לעבודה עם משמעות, מסגרת חמה ואחריות רבה. הצעה זו מצטרפת לצורך הבהול בשיפור תנאי העסקתן של הסייעות והמשלבות, שמהוות חלק אינטגרלי ובלתי נפרד ממערכת החינוך שלנו וחלק משמעותי בגידול וטיפוח ילדינו הרכים.

כיום מציבה מדינת ישראל בפני חיילים וחיילות משוחררים הזדמנות למקום תעסוקה יציב ולתגמול הולם בתום חצי שנת עבודה, בשלל תחומים. יחד עם זאת, אותם תחומי תעסוקה חולשים על פני החקלאות, בנייה, טיפול בבעלי חיים, תחנות דלק, תיירות ועוד. ומדוע החינוך נעדר מאותה רשימה? תחום החינוך שמהווה חלק משמעותי מקהילה בכל יישוב, יכול ליהנות מגיוסם של צעירים וצעירות אלה לעבודה עוטפת וחמה. מסגרות חינוך שיספקו לאותם חיילים משוחררים כלים להמשך חייהם הבוגרים.

המחסור החמור בצוותי חינוך בגני הילדים אינו נחלתם של ראשי הרשויות בלבד. זו סוגיה לאומית שמחייבת את התייחסותם של מקבלי ההחלטות בממשלה לאלתר. השמירה על יציבות מסגרות החינוך, שמירה על רצף שגרת הלימודים בגני הילדים, היא האינטרס של כולנו. אני קורא לממשלת ישראל לבחון בכובד ראש את הצעתי להכיר במקצוע הסייעת כעבודה מועדפת, ולאפשר פתרון ראוי ומידי להורים הצעירים במדינת ישראל, פתרון שיטיב הן עם משקי הבית והן עם הכלכלה הישראלית ככלל.