דמוקרטיה של איש אחד

"החלוקה הפוליטית כיום", אמר לפני זמן מה שר החוץ מעל לבמת הכנסת, "היא בין אלה שמאמינים בדמוקרטיה לבין אלה שנמאס להם מהדמוקרטיה".

מה שיפה במשפט הזה, כמו בהרבה משפטים שנאמרים בזירה הפוליטית, זה שהוא יכול לשמש במידה שווה את שני הצדדים: חברי הקואליציה מאמינים באמונה שלמה, או לפחות מצהירים כך, שהם מגיני הדמוקרטיה. רודפיה ומחריביה מימין ונאמני האופוזיציה, ואני ביניהם, מאמינים אף הם באמונה יוקדת כי הם מגיני הדמוקרטיה, ושהצד שכנגד מתהדר בה רק כשנוח לו וכשהיא משרתת אותו.

נעזוב עתה את הוויכוחים האלה וניגש לבחינה אחרת של מצב הדמוקרטיה, והיא השאלה עד כמה דמוקרטיות המפלגות עצמן, הן בקואליציה והן באופוזיציה. שימו לב לנתון הנשכח הבא: ברוב הסיעות המרכיבות את הקואליציה, חמש מתוך שמונה, מתקבלות כל ההחלטות בידי אדם אחד. בכל הסיעות האלה, מורכבת רשימת חברי הכנסת בידי, ובכן, אדם אחד. בכל הסיעות האלה, כדי לזכות במקום ריאלי בכנסת הבאה צריך למצוא חן בעיני, יפה - אדם אחד. לאף אחת מהן אין מוסדות שמקבלים הכרעה על פי רוב, באף אחת מהן אין מערכות שמזכירות אפילו במעט את העניין הבסיסי שלשמו התכנסנו: דמוקרטיה.

יש עתיד, ימינה, ישראל ביתנו, תקווה חדשה, כחול לבן. כל אלה מפלגות שהן בעצם היו"ר שלהן ועוד כמה. רוב מניינו ובניינו של גוש הקואליציה הוא בעצם לא יותר מחדר ישיבות די קטן. עזבו חדר ישיבות: קבוצת וווטסאפ. "אנחנו", שמה. ראויות לציון מפלגות העבודה ומרצ, שיש להן, כראוי למפלגות ותיקות ומבוססות, מוסדות דמוקרטיים שבוחרים באורח דמוקרטי מועמדים לכנסת ומאשרים או מאשררים החלטות, וגם רע"מ, שגם אם אין בה הליך דמוקרטי רשמי - היא בכל זאת מתהדרת במועצה רחבה שמקבלת החלטות. אבל רוב הגוש מנוהל בלעדית בידי ראשי המפלגות, בעוד חברי הכנסת, בכירים כזוטרים, נגררים אחריהם כאצבעות יתומות וחסרות משמעות.

מפלגת האופוזיציה הגדולה, הליכוד, בוחרת את נציגיה באמצעות בחירות מקדימות כלל־ארציות, שבהן מצביעים עשרות אלפים. האם השיטה הזו טובה? בכלל לא. היא לא מושלמת והיא מזמינה פרצות, ארגזים ואוטובוסים. אבל היא דמוקרטית לעילא. למתפקדי הליכוד יש קול ושיניים, והם יכולים, באורח דמוקרטי, להשפיע על החלטות.

יכולים אנשי הקואליציה לדבר עד מחר על דיקטטורה ועל קיסרות ושאר קשקושים, אבל גם הם יודעים שבסופו של דבר פריימריז הם הליך דמוקרטי, וצעטאלאך - לא. נקודה. גם בציונות הדתית מתקיימות בחירות מקדימות. ש"ס ויהדות התורה לא מקיימות בחירות, אבל מוסרות את ההחלטה בידי פורום רחב של רבנים ומנהיגים. אפשר להתווכח על מידת הדמוקרטיות של ההליך הזה, אבל הוא בכל מקרה יותר דמוקרטי מאשר החלטות שמתקבלות על ידי איש אחד.

זה מצב חסר תקדים, מסוכן לדמוקרטיה ובעיקר מביש. כשזה מתרחש בסיעה אחת, קטנה, חדשה, מתוך גוש גדול - זה אולי נסבל. אבל לא כשזה משותף לרוב סיעות הקואליציה, והופך להיות המאפיין העיקרי של מחנה שמתיימר "להגן על הדמוקרטיה".