הממשלה הנוכחית ממשיכה להיכנע לאיראנים

אחת הסיבות להקמת הממשלה הזאת, על כל חולשותיה, היתה האמונה שצריך להתיישר עם האמריקנים, הממשל הדמוקרטי, בנושא החזרה להסכם הגרעין.

בכירי הביטחון, ובראשם שר הביטחון גנץ, התנגדו לאורך כל הדרך למדיניות נתניהו בנושא הגרעין האיראני. שיקוף של הפסיכולוגיה של אותם קברניטי ביטחון אפשר למצוא בהתנהגות של ראש המטות המשולבים, הגנרל מילי, ששכנע את עצמו שהנשיא טראמפ בימיו האחרונים היה מסוכן והחליט, בהשפעת פוליטיקאים בכירים מהמפלגה הדמוקרטית, לנקוט צעדים שיבלמו את טראמפ במצב חירום.

האמירה של גנץ כי "ישראל תוכל לחיות עם הסכם גרעין חדש" מעידה שהממשלה ויתרה על מדיניות עצמאית מול הגרעין האיראני. הוא אפילו מציע לערב את סין בשכנוע האיראנים. אלו אמירות אומללות, לאור תוצאות המו"מ עם האיראנים בנושא הפיקוח באתרי הגרעין. בגדול, האיראנים הסכימו לאפשר התקנת מצלמות, אבל לא ייתנו לפקחים את כרטיסי הזיכרון כדי לצפות במה שמופיע שם.

לפי חלק מההערכות, חרף כל האקרובטיקה הפייסנית של ארה"ב והמעצמות, לא ברור שהאיראנים יחזרו להסכם. האיראנים מתקדמים למרחק קצר מהשגת החומר הבקיע לפצצה. מה שישראל תחת ממשלת בנט-גנץ-לפיד-עבאס אומרת זה שמקובלת עליה הסחטנות הגרעינית של איראן, והיא מוכנה, כדי להרחיק אותה לטווח של שנה או כמה חודשים מפיתוח פצצה אחת או שתיים אטומיות, שיוסרו מעליה הסנקציות והיא תזכה ברווח כלכלי עצום.

איראן עושה שימוש בסחטנות גרעינית כדי לקבל מהקהילה הבינלאומית מתנה כלכלית נדיבה, שבעזרתה תוכל להדק את מצור הטילים על ישראל. באמצעות שלוחיה היא תמשיך לייצב הגמוניה במזה"ת. מדיניות הלחץ המקסימלי, המשולבת בפעילות צבאית חשאית, דחקה את איראן לנחיתות ובלמה את התקדמותה לנשק גרעיני. היא ידעה שמעבר לסף מסוים, ישראל או ארה"ב יפעלו נגדה. גנץ ובנט מאותתים לאמריקנים ולכל העולם שישראל חוזרת לתלות בארה"ב, גם לאחר המפולת באפגניסטן, כאשר ברור שממשל ביידן לא מוכן לפעול בשום צורה נגד איראן.