הנתיב לנתנז עובר דרך ביירות

מטח הטילים שנורה לעבר ישראלבשבוע שעברעל ידי חיזבאללה, משרתה של איראן, נועד לשמר משוואת הרתעה עם ישראל. בד בבד, חיזבאללה רוצה להרגיל את ישראל ל"טפטופי טילים" מצד ארגונים פלשתיניים בדרום לבנון, שמאפשרים לו מרחב הכחשה ומניעת הסלמה שאיראן אינה מעוניינת בה. זה אינו צעד מפתיע, משום שהאסטרטגיה האיראנית שואפת להקיף את ישראל ב"מעגל של אש טילים".

חיזבאללה מחומש ביותר מ־100 אלף טילים, ומשמש מטה הזעם של איראן ביום פקודה. סביר להניח שהמאמצים של טהרן לשכלל את מאגר הטילים הזה נוחלים הצלחה חלקית (כפי שגם כוח הטילים בעזה גדל ומשתפר לאורך הזמן). איראן שומרת על היכולת של חיזבאללה לשגר מטחי טילים לישראל, במקרה שזו תתקוף את מתקני הגרעין שלה. זה סוד האיפוק של נסראללה מאז סיום מלחמת לבנון השנייה ב־2006 (וגם הסטת תשומת הלב לזירה הסורית).

אחד המכשולים שחובה לסלק לפני הטיפול בגרעין האיראני הוא איום הטילים שבידי חיזבאללה. בניגוד למצב בעזה, המענה לסדר הגודל של האיום מחיזבאללה אינו רק דו־קרב בין טילי חמאס בעזה לבין מערכת ההגנה האווירית הישראלית. כל בר־דעת מבין שבלבנון נדרשת גם פעולה קרקעית נרחבת כדי לצמצם את הנזקים הפוטנציאליים לישראל.

הפעילות הצבאית הישראלית כיום צריכה להיות מוכוונת למטרה של אסטרטגיית העל - סיכול התוכנית הגרעינית האיראנית. על צה"ל להתכונן למלחמה יזומה (מלחמת מנע) בצפון, בעיקר כדי לחסל את איום הטילים על המתקנים האסטרטגיים במדינה לפני שמטפלים בגרעין האיראני.

פלישה ללבנון כדי לנקות את השכנה מצפון מטילים דורשת הכנות מדוקדקות. תרגילי צה"ל בצפון וגם תמרוני צה"ל בהרי קפריסין מעידים שיש הכנות לתרחיש לבנוני. התקווה היא שהצבא, תחת הרמטכ"ל אביב כוכבי, אכן למד לחתור לניצחון ומבצע את השינויים הנדרשים כדי ליישם את תורת הקרב החדשה. תוספות התקציב שאושרו למערכת הביטחון צריכות להיות מופנות גם למשימות בלבנון ולהגנת העורף בצפון הארץ.

מדינת ישראל, אשר יזמה מלחמות בעבר (1956, 1967, 1982) יודעת שלכל מלחמה נדרשים משאבי לגיטימציה מבית ומהקהילה הבינלאומית. על ישראל ליצור אווירה נוחה ליוזמה בלבנון, ובהקדם. הגלישה של לבנון לתוהו ובוהו והתקפות טילים משטחה הן הזדמנות. יש לקשור היטב את לבנון ואת חיזבאללה בתודעה הבינלאומית והישראלית לתוקפנות האיראנית. ייתכן שהקשיים שמערימה איראן בדיוני ההחזרה להסכם הגרעין מ־2015 יאפשרו יותר חופש פעולה לישראל.

המדינות הערביות "המתונות", במיוחד במפרץ, בוחנות את ההתנהגות הישראלית. בהיעדר פעילות נחושה ויעילה, בעלי בריתנו במרחב, החוששים מנסיגת האמריקנים ומפחד איראן, יהססו להישען עליה ובהמשך יתקרבו לאיראן. השעה שישראל תצטרך להחליט אם לפעול לבד הולכת ומתקרבת. הנתיב לנתנז ולפורדו עובר כנראה דרך ביירות.

פרופ' אפרים ענבר הוא נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון (JISS)