טשטוש מול איום קיומי

אחרי 7 באוקטובר, היהודים כבר לא מעוניינים להכיל את ה"מורכבות" של גילויי לאומנות מצד ערביי ישראל • האם זה לא ידוע למנהיגי הגוש שמנסה להקים ממשלה?

מכונית שרופה באירועי שומר החומות (ארכיון) , אי.אף.פי
מכונית שרופה באירועי שומר החומות (ארכיון) | צילום: אי.אף.פי

בתחילת השנה נרשמה תחייה ויראלית של סרטון מתחילת שנות האלפיים, שבו שני ילדים מראיינים את חבר הכנסת דאז אחמד טיבי. יהלי ודניאל פותחים בהכרזה "אחמד, אתה ערבי", ועוברים לשאלות כמו "מה הכי כיף בלהיות ערבי?". טיבי מספר שערבי זה כמו כל בן אדם אחר. דניאל משתף שדוד שלו אמר שהערבים רוצים לזרוק אותנו לים. יהלי מעדיפה לבריכה, אבל רק עם מצופים. טיבי מרגיע בחיוך שערבים לא רוצים לזרוק אף אחד לים. המפגש מסתיים כשהילדים וטיבי מפוצצים יחד פצפצים.

הסרטון, שהפך ויראלי, מגייס את התמימות הילדית של המראיינים כדי להציף את הפער הקיים בין המפגש האנושי עם ה"ערבי" - האדם הנעים, החייכן המפוצץ פצפצים - לבין החשדנות והפחד מפני נציג של דת ותרבות שהחזון שלהן לגבי האומה היהודית ואזרחי האומה היהודית ידוע. הדיסוננס שהסרטון מציף נחווה יום־יום בחיינו: אינספור מפגשים שגרתיים עם אזרחים ערבים, אבל למפגש מגיעות גם 150 שנות סכסוך, ואינסוף מלחמות ואירועי טרור שהולידו פוסט־טראומה קולקטיבית.

הסרטון הוויראלי עם טיבי חושף את הרצון הבלתי מתייאש של יהודי ארץ ישראל לפגוש הדדיות בצד השני. כמו שנאמר: "ואם הוא רק רוצה - תמורת מעט מאוד אתן כל כך הרבה". דוקטרינת אוסלו הוכיחה את זה בפועל מול ערביי יו"ש ועזה: תמורת מעט מאוד סיסמאות, מדינת ישראל הרשמית עקרה מתיישבים ומסרה חבלי ארץ היסטוריים. אצל חסידי אוסלו, הוויתור העיד על עליונותם המוסרית. הצד השני פירש זאת אחרת: אם היהודים מוכנים לוותר על קבר יוסף או על קבר רחל - כנראה לא אכפת להם מהמורשת שלהם, והם לא באמת מאמינים שהאדמה הזו שלהם. יהודים שמאלנים ממאדים, לאומנים ערבים מנוגה.

אירועי 7 באוקטובר פתחו פרק חדש בחיי היהודים בישראל - האיום הקיומי הפך מיידי ומוחש. ומול איום קיומי מיידי יש פחות מקום לרעיונות הומניטריים נשגבים.

אם בעבר גילויי תמיכה בפלסטינים, או גילויי לאומנות מצד ערביי ישראל או מנהיגיהם, התקבלו בעצימת עין או בפקפוק אירוני של מי שלא חשו שזה מאיים עליהם - אחרי 7 באוקטובר היהודים כבר לא מעוניינים להכיל את ה"מורכבות" הזו.

האם כל המתואר לעיל לא ידוע למנהיגי הגוש שמנסה כעת להקים ממשלה? ידוע בהחלט. האם הם לא מבינים שהרצון למנוע מציאות שבה מנהיגי ציבור ערבים שאימצו את הנרטיב הפלסטיני יקבלו תפקידי מפתח בתוך הפרלמנט הישראלי, באופן שיאפשר להם לחתור הלאה למציאות שבה ישראל כבר לא תהיה מוגדרת מדינה יהודית - אין לו דבר עם גזענות? ידוע בהחלט.

אז למה אדם שאין לחשוד בו בחוסר אינטליגנציה, כמו רועי פולקמן, מנסה לייחס גזענות באמצעות שאלות מניפולטיביות לח"כ דוד פטר במהלך דיון בוועדה המסדרת? בדיוק מהסיבה שגורמת לרביב דרוקר לומר "וואי, איזה תענוג" למראה של טיבי מוריד את חנמאל דורפמן מהדוכן, בתוך שאר דוברי הימין שהוא השליך מהמליאה ביומו הראשון על דוכן יו"ר הכנסת.

למחנה הרל"ביסטי, ולמיעוט בתוכו שעדיין אוחז בעמדות שמאל אידיאולוגי, יש אינטרס מובהק להמשיך לטשטש את השאלות העקרוניות המתחייבות מהמצב המדיני והביטחוני, ולברוח להסחות דעת, כמו ייחוס גזענות לאנשים שמבינים שאם ישראל לא תהיה יהודית בהגדרה - היא לא תהיה. הם ממשיכים לאחוז באשליה שיצליחו להתחמק מלפגוש את השאיפות הלאומיות של ערביי ישראל, או להכיר בהתבטאויות המסוכנות של מנהיגיהם, וכך יצליחו להמשיך לטשטש את הזהות הלאומית של עצמם לטובת אשליית מערביות אוניברסלית.

במובן הזה, הם זקוקים לאחמד טיבי שיזרוק חברי כנסת ימנים מהמליאה, ושיעזור להם לטייח את המציאות ואת האמת. כי אם יסכימו לפגוש אותה - הם ייאלצו להצביע לימין בעצמם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר