מ"חוק גיוס רך" ל"ציונות רכה": מחיר הפלת נתניהו

במהירות ראויה לציון, הוחלפו "חוק ההשתמטות" ו"גיוס לכולם" במונח הצבוע והמכובס "חוק גיוס רך".

אהוד ברק, מארגן המיליציות המזדקנות לשמירת טוהר הבחירות, נזכר שצה"ל "אינו מסוגל לקלוט את כל החרדים, הבעיה המרכזית היא השתלבותם בשוק העבודה ובלימודי הליבה". מה אתה אומר? נזכרת ממש כעת? ברק לא הסתיר את עמדתו שכל דבר הסותר את סילוק ביבי חייב להידחק ולפנות את מקומו למטרת העל הבלעדית.

ליברמן, ההוא עם המריצות, נזכר כי "אי אפשר להעביר חוקים מורכבים בממשלת מעבר. אי אפשר להעביר חוק גיוס בלי דיון רציני בחוץ וביטחון". פעיל רל"ביסטי מוכר, שכתב בעבר כי "המפלגות החרדיות פסולות חיתון" וכי "אין מקום לפשרות בנושא הזה", השתפך השבוע "החרדים הם אחים שלנו, אוהבי ישראל, וצריך אותם איתנו".

מילא חוק גיוס רך, שהרי כבר יש הסכמה נרחבת שלא יהיה גיוס חרדים נרחב, בוודאי לא בכפייה. הבעיה החמורה העומדת לפתחנו היא שהצביעות המשתקפת ב"חוק גיוס רך" עומדת לגלוש ולהידרדר גם ל"ציונות רכה".

בינינו, למה לעשות עניין מנטיעות ט"ו בשבט שיבוטלו, כמו שכבר קרה בממשלת האיחוי/ריפוי/תיקון/שינוי הקודמת? לציונות יקרה משהו בלי הנטיעות דווקא בנגב? להשגת מטרת העל של הרחקת נתניהו מתפקידו, אפשר להסתפק ב"ציונות רכה".

עם כל הכבוד לצורך בהריסת בתים בלתי חוקיים, שילוב של ציונות עם שמירת חוק - המדינה התקיימה כאן שנים רבות עם עשרות אלפי הוספות ובתים לא חוקיים. לצד היותה יהודית, המדינה היא גם דמוקרטית, ואין כמו העדפה מתקנת כדי לממש את הדמוקרטיה בהכשרת אותה בנייה בלתי חוקית, במיוחד שתושג ה־מטרה בה"א הידיעה, הפלת נתניהו.

מדינת הלאום היהודית התקיימה גם כאשר אסירים ביטחוניים חגגו בבתי ההבראה שלהם בחאפלות של אלפי קלוריות. כך הושג השקט, הו, השקט וההכלה, בבתי הכלא. נוכל לחזור לכך תוך ויתור על המדיניות החדשה שעיצב השר לביטחון לאומי.

ולא אמרנו מילה על מדיניות חוץ וביטחון. אבל ליברמן אמר.

בהתייחסו לממשלה הקודמת, גילה שהעדיף להיות שר האוצר, כי הממשלה לא תוכל להתעסק בנושאי מדיניות חוץ וביטחון. לאחרונה ניכרו ניסיונות לשכתב את זמני האירועים, מומחיות רל"בית מוכרת, ולטעון שאין בעיה עם מדיניות ביטחון גם כאשר רע"מ תהיה שותפה. כהוכחה לכך מביאים את מבצע עלות השחר. אלא שהמבצע החל באוגוסט 2022 לאחר שהממשלה נפלה, נקבעו בחירות חדשות ולפיד הפך לראש ממשלת מעבר. כאשר מוריה אסרף אמרה מפי בכירים שהמבצע לא יצא לפועל קודם מחשש לשלום הקואליציה, סולימאן מסוודה הסכים איתה "בכל מילה".

מדובר בגבול מטושטש בין סדר יום אזרחי ללאומני אנטי־ציוני: סוגיית הקרקעות המחמירה היא רק דוגמה לכך. הם כבר מדברים על אוטונומיה טריטוריאלית בגליל

מחוללי העצומות של אגף הציונות הרכה כבר פועלים במר"צ רב כדי ללחוץ על מובילי הגוש ללכת לממשלה שתישען על המפלגות הערביות. הדמוקרטיה כביכול מגויסת שוב להובלת המהלך, שהרי מה לכאורה דמוקרטי יותר מאשר לשלב את נציגי המיעוט הערבי.

מדובר בהטעיה קשה של ציונות רכה. אפילו היינו מניחים סדר יום אזרחי, הרי מדובר בגבול מטושטש מאוד בין סדר יום אזרחי ללאומני אנטי־ציוני: סוגיית הקרקעות ההולכת ומחמירה היא רק דוגמה לכך. הם כבר מדברים על אוטונומיה טריטוריאלית בגליל.

סדר יום אזרחי הוא זניח ומשני לחלוטין עבור הנציגים האלה. הם מתקשים לומר שחמאס הוא ארגון טרור - הוא "ארגון צדקה" עבורם, ומחבלים הם גיבורים לאומיים עבורם. הניצחון האלקטורלי הוקדש לעזה. מי שמדמיין חופש פעולה צבאי איתם - הוזה, מדמיין או סתם משקר. ההגבלות הצפויות על מדיניות הביטחון כאשר כל הזירות פתוחות הן טירוף מוחלט.

אין מקום ללשון מאזניים פוליטית ערבית, שזהותה המהותית היא שלילת עצם ציוניותה של המדינה.