כן השתלבות ערבית, לא הכחשה יהודית

השאלה הגדולה שאיתה מתמודדת האופוזיציה בימים אלו היא עד כמה נורא, אם בכלל, להקים קואליציה בסיוע או בשילוב מפלגות פרו־פלסטיניות. לדידם של "הדמוקרטים" אין גבול; לדידם של אחרים, ייתכן שרע"מ, גם אחרי הטבח, היא פרטנר אפשרי.

יש כל מיני הבדלים בין רע"מ לבין הרשימה המשותפת - חלקם קוסמטיים וחלקם מהותיים.

המשותף הוא שמדובר בשתי מפלגות שהן חלק מהתנועה הפלסטינית, אויבת של מדינת ישראל, עם קשרים ידועים וגלויים לאש"ף והאחים המוסלמים. לרע"מ, למשל, בנק ישראל חסם את חשבונות הבנק של עמותת "סיוע 48'" הקשורה למפלגה, בשל קשרי העמותה לחמאס. עבאס עצמו סירב להגדיר את חמאס כארגון טרור וקרא לשאלה "מבחן נאמנות", ובעבר הלא רחוק אמר, בווריאציות רבות, שהיהודים הם פולשים ללא זכות על הארץ הזו.

יהודים רבים מתעלמים או מקטינים את משמעותן של עובדות אלו. הם מדברים בשם "זכויות אזרח ושילוב", ומסבירים כי עבאס מציע "קול פרגמטי" ביחס לשילוב ערביי ישראל, אשר מניח את "השאלות המדיניות" בצד. אולם אפילו אם יש כנות מוחלטת בהצהרות כי רע"מ תעסוק ב"חיים האזרחיים בלבד" (דווקא דתיותה של התנועה אמורה לעורר חשד), האם הפרדה כזו יכולה להתקיים?

"החיים האזרחיים" - חינוך, חברה אזרחית, בנייה - כל אלה קשורים לניהול משאבים מטריאליים וסימבוליים, שקשורים תמיד לשאלות האידיאולוגיות העמוקות. חינוך אינו מרחב סטרילי של נוסחאות ולימוד אותיות בלבד, אלא מארג שלם של חִבְרוּת לאסלאמיזם ולאנטי־ישראליות; תקציבים לחברה אזרחית אינם רק סיוע לעניים, אלא גם צינור להעברת משאבים עבור ובשיתוף גורמים עוינים וטרוריסטיים; בנייה אינה רק מענה למגורים, אלא גם יצירת מציאות טריטוריאלית בשטח שמאפשרת לגורמים פרו־פלסטיניים לדרוש אוטונומיות טריטוריאליות ולבסוף גם מדינה.

אין זה משנה מי מצביע או מאייש את המפלגות הפרו־פלסטיניות - ערבים או יהודים. הפסול בהן הוא היותן חלק מהתנועה אשר מבקשת להיאבק במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי - מייד ובכוח הזרוע או אחר כך ובאמצעות פוליטיקה לא אלימה ומאבק תודעתי. בקרב ערביי ישראל יש קהילות ואנשים נהדרים, אשר מבקשים להשתלב, מתנערים מזהות אנטי־ישראלית ומהווים פלח חשוב מהכלכלה ומהחברה שלנו, מצווארון לבן ועד צווארון כחול. בטיפשותנו, היהודים לא מטפחים פוטנציאל זה, לא תומכים באנשים אלו פוליטית, אזרחית או כספית, מתעלמים מהם בפועל כגורם שיש לתת עליו את הדעת.

באחריות מדינת ישראל להעניק זכויות אזרח שוות לכל אזרחיה, בלי הבדלי דת, גזע ומין. באחריות ממשלות ישראל והחברה הישראלית להעניק משאבים, מקום ותשומת לב לשילוב אמיתי של ערביי ישראל בחברה על כל רבדיה, ולפיתוח של זהות ופוליטיקה שאינן מזדהות עם האויב. השלב הראשון בהנעת תהליך שכזה מצד היהודים הוא להפסיק להתכחש לאנטי־ישראליות של המפלגות הערביות הקיימות בתור מאפיינן המרכזי, ולפעול בשיתוף עם ערביי ישראל כדי להקים להן אלטרנטיבה.