תחתום לי פה ופה: כשהגנרלים מסבירים למה אסור לעשות את מה שצריך

יומיים לפני הבחירות, חדשות 12 קפצו בחשיפה: הרמטכ"ל זמיר קיבל הנחיה מהדרג המדיני בעניין איראן, ובמקום לבצע - ביקש "דיון מעמיק", אסמכתאות חוקיות וחתימות בשלושה העתקים. בדיון בפלמחים, לפי שני מקורות, האווירה היתה "עכורה עד מאוד". ה"ניו יורק טיימס" ציין שזמיר התנגד למתקפה בטענות על פוליטיזציה. לשכת ראש הממשלה הבהירה שמדובר בפייק ניוז. שר הביטחון כ"ץ הוסיף: "חסר כל בסיס". בפאתוס של שומר סף מול הנהגה מטורפת, מקור ביטחוני סיכם: "ההיסטוריה לא תשכח את התפקיד שמילא זמיר בימים האחרונים". מרטיט לבבות.

אבל מה לעשות שההיסטוריה הקרובה זוכרת: צבא שהעריך שחמאס מורתע, שהאמין שהתצפיתניות הן ילדות היסטריות וחסרות מושג, שהגיע לשטח אחרי שעות. אותו צבא, שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, עדיין מתנהג כאילו הוא צדק: ראש הממשלה מורה, הרמטכ"ל מתלבט ומבקש חתימות, ו"גורמים" מעבירים את הפרוטוקול לאולפן כי הם חוששים מ"ניצול הסוגיה האיראנית לתנופה פוליטית". אירוניה? לא. תזמון.

דמיינו את קיץ 2023. נתניהו קם בבוקר ומחליט: נכנסים לעזה, מחסלים את סינוואר. מכים במפלצת האסלאמו־נאצית שמתכננת טבח. בתוך חצי שעה אמ"ן היה מסביר שחמאס מורתע. שב"כ היה ממליץ על הקלות ומזהיר מפני "הסלמה שתעלה לנו בדמים רבים". הרמטכ"ל היה מזמין מהיועמ"שית חוות דעת לפי המתכון שהוא מעדיף. ובמהדורת הערב? אוהו. "מקורות ביטחוניים" מזהירים מה"טירוף" של ראש הממשלה, שמנסה להסיט את הדיון מהמחאה. באולפן, ביטחוניסטים לשעבר מתחרים על תיאורי טירופו. אחים לנשק ושאר סרבנים כבר מנסחים מכתב ומבהירים בפעם המאה שלא יהיה צבא.

זה לא דמיון: לפי מסמכים אצל מבקר המדינה, בני גנץ כינה את כיבוש עזה "טעות אסטרטגית" וגדי איזנקוט אמר שזו "טעות חמורה", וב־1 באוקטובר 2023, שישה ימים לפני הטבח, ראש שב"כ רונן בר אמר שהוא לא חושב שאפשר "ליזום סבב לחימה".

העסק הזה של הצבא היחיד בעולם שלא רוצה לנצח הוא דפוס ותיק: ב־1981 ראש המוסד יצחק חופי וראש אמ"ן יהושע שגיא התנגדו להפצצת הכור בעיראק; ב־2010 גבי אשכנזי ומאיר דגן התנגדו להפצצה באיראן, דגן הזהיר מ"החלטה לא חוקית" והכל הגיע ל"עובדה"; וב־2025 זמיר התנגד לכיבוש העיר עזה, ופרוטוקולי הקבינט זרמו לאולפנים מהר יותר מפקודות לשטח ב־7 באוקטובר.

שיהיה ברור: נתניהו אינו קדוש. הוא קנה שקט בכסף ובהקלות, ולפי דיווחים ויתר על הזדמנויות לחסל את סינוואר. אבל הוא למד לקח, תיקן ויצא לעזה, לרפיח, לאיראן, לסוריה וללבנון בלי להתחשב במתנגדים.

שימו לב למילון: צבא שבולם הוא "אחראי". ראש ממשלה שתוקף הוא "הרפתקן". גנרל שבולם הוא "מבוגר אחראי", ומי שמבקר אותו, כמובן, "פוגע בצה"ל". צבא שבולם ערב בחירות הוא "ממלכתי". ראש ממשלה שפועל ערב בחירות עושה "תרגיל". זה לא דיפ־סטייט כי יש מזימה - זה דיפ־סטייט כי לא צריך מזימה: כולם יודעים מה היה קורה.

הבעיה היא שזה עדיין קורה. הדרג הבכיר עדיין רקוב, עדיין חולה, עדיין בתודעת וקסנר וצבא השלום והמלחמה בזיהום האוויר. תזכרו את זה אחרי 7 באוקטובר הבא, שיגיע מהרש"פ, ולא יימנע מאותן סיבות בדיוק.