זָרוּת: האם אפשר לכתוב מחדש את הסיפור

הַאִם אֶפְשָׁר לִכְתֹּב אֶת הַסְּפָרִים

שֶׁנִּכְתְּבוּ עוֹד לְפָנֵינוּ: בַּתְּחִלָּה

לְהוֹסִיף שׁוּרוֹת עֲדִינוֹת רַק עַל הַדַּפִּים

שֶׁנּוֹתְרוּ מִתְּחִלָּה לְבָנִים, אַחַר כָּךְ

לַחְזֹר לָעַמּוּדִים שֶׁכְּבָר הָיוּ עֲמוּסִים

כְּשֶׁהַסֵּפֶר הִגִּיעַ לְבֵיתֵנוּ,

וּלְכַסּוֹת אֶת כָּל הַמִּרְוָחִים

בְּמִלִּים עִקְּשׁוֹת מִשֶּׁלָּנוּ.

וְאָז לְצַפּוֹת כְּמוֹ בְּאַהֲבָה אֲבוּדָה

שֶׁהַשּׁוּרוֹת הַוָּתִיקוֹת תִּסֹּגְנָה אַחַת וְגַם שְׁנִיָּה,

מִפַּחַד אוֹ מִשִּׂנְאַת חֲדִירָתֵנוּ הַבּוֹטָה

הֵן תִּתְרוֹקֵנָּה מִכָּל אִישִׁיּוּת וּמְגַמָּה

וּבְטוּר נָבוֹךְ שֶׁל אוֹתִיּוֹת מְבֹהָלוֹת

תִּסְתַּלֵּקְנָה מִשִּׂיחַת חַיֵּינוּ הַחֲדָשָׁה.

הָעַמּוּדִים יִפְּלוּ אֲחוּזִים בְּפָנֵינוּ, וּמִמֵּילָא

גַּם הַתִּקְרָה שֶׁסִּכְסַכְנוּ עִם שָׁמֵינוּ,

סֵפֶר יָשָׁן פִּתְאוֹמִי יִכָּתֵב בְּיָדֵינוּ

וּטְיוּטַת חַיֵּינוּ תִּהְיֶה דְּבַר מַהוּתֵנוּ,

בְּאַחַת נַכְתִּיב אֶת שְׂפָתֵנוּ לַאֲבוֹתֵינוּ.

הַאִם אֶפְשָׁר לִכְתֹּב בְּאוֹתִיּוֹת זָרוֹת

אֶת הַסְּפָרִים שֶׁנִּכְתְּבָה בָּהֶם מוֹלֶדֶת נִשְׁמָתֵנוּ,

כְּמוֹ אֶרֶץ תַּיָּרוּת שֶׁמְּשַׁנָּה שְׂפָתָהּ

בְּכָל עֵת עַל פִּי מְבַקְּרֶיהָ, אוֹ אֵם וְאָב

הַקּוֹבְעִים לָרִאשׁוֹנָה בְּזִקְנָתָם אֶת שֵׁם יַלְדָּם

וּבוֹחֲרִים לוֹמַר בְּקוֹל: הוּא שׁוּב לֹא בָּא.