תחשבו איראן: שתי תפיסות ביטחוניות, בחירה אחת בקלפי

עניינים רבים וחשובים יושפעו מתוצאות הבחירות, אבל כולם מתגמדים לעומת המערכה החיונית נגד המשטר האימפריאלי שוחר הג'נוסייד שעדיין מושל באיראן. הצלחנו לפצוע אותו קשות, אבל עלינו לסלקו מהעולם, כדברי טראמפ זה עתה, אחרת הוא בוודאי יחדש את ניסיונותיו להשמיד אותנו.

אנחנו מכירים את צפירות ההרגעה המַטעות - האיראנים מעולם לא יזמו מלחמה; יהיה מאזן של איומים הדדיים בין ישראל לאיראן. ה"מרגיעים", מתוך הממסד הביטחוני, שוכחים שהאסלאמיסטים האיראנים תוקפים ככל יכולתם כבר כמעט 50 שנה ושפכו נהרות של דם באיראן, בלבנון, בעיראק, בסוריה, בתימן, בארגנטינה, באירופה ובישראל.

הם שוכחים שהמגבלה על יכולתם תוסר מרגע שהם יאחזו בנשק גרעיני בתצורה כלשהי. ה"מרגיעים" גם מדחיקים בחוסר אחריות את ידיעתם על זדונו הרצחני של המשטר הזה, המטולטל בין תשוקה אימפריאלית לבין אובדנות של "יום הדין".

אחרים בממסד הביטחוני הישראלי השמיעו שוב ושוב בעשורים האחרונים קול מתון, שאמנם לא מתכחש לסכנה, אבל גם לא מכוון לתפוס בקרניה ושם את מבטחו ב"קהילייה הבינלאומית". זכורה "הצלחתם" של הרמטכ"ל אשכנזי וראש המוסד דגן, בגיבוי הנשיא פרס (האיש שהתנגד להפצצת הכור בעיראק), לסכל את ניסיונם של רה"מ נתניהו ושר הביטחון ברק לאיים בתקיפה באיראן. הסיכול נעשה באמצעות פעולות בלתי מוסמכות של דגן מאחורי גבם של נתניהו וברק.

זו גישה רווחת ומשפיעה בממסד הביטחוני. עוד זכורות התבטאויות מתונות כביכול של בכירים אחדים בממסד הביטחוני לנוכח ההסכם שחתם ב־2015 נשיא ארה"ב אובמה עם המשטר, הסכם שפתח בפני האסלאמיסטים נתיב "לגיטימי" לנשק גרעיני.

בכירים בממסד הביטחוני שלנו (לא כולם) "משכו בכתף" למול התנגדותו החריפה של רה"מ נתניהו והסתייגו, מפורשות או במובלע, מעימותו החריף עם אובמה עקב ההסכם.

אחד מאותם בכירים מתונים היה הרמטכ"ל בזמן חתימת הסכם אובמה־איראן, איזנקוט, שהוא אחד הטוענים עכשיו לתפקיד ראש הממשלה. בדבריו במכון מחקר בתחילת 2016, שפורסמו במאמר בכתב עת באנגלית, הוא אמר כי ההסכם מסוכן מהרבה בחינות, אבל פותח פתח להזדמנויות (כנראה הזדמנויות להסיט תקציבים למשימות אחרות).

לטענתו, מוטב שישראל לא תפעל בהנחה שהתרחיש הכי מסוכן הוא שיתממש. הוא הסתייג, אפוא, מעמדת ראש הממשלה הממונה עליו, והדבר התבטא בקביעתו שם שההסכם הוא שינוי משמעותי בכיוון שאיראן מאמצת ושהוא שינה את תפיסת צה"ל על האיום האיראני. ב־2022 איזנקוט אכן אישר בראיון לאחד העיתונים שהיה ב־2016 פער תפיסתי מובהק בין המערכות הביטחוניות, כדבריו, לבין נתניהו.

הפער התפיסתי הזה עומד עכשיו לבחירת המצביעים בבחירות מחר. בראיון הנזכר, בדרכו אז להצטרף לאופוזיציה ואחר כך להנהיג אותה, מתח איזנקוט ביקורת מעודנת אך ברורה על נתניהו ואנשים מטעמו, שלא תיאמו עם צה"ל את פעולותיהם להביא את ממשל טראמפ לצאת מהסכם אובמה־איראן.

הוא חיווה את דעתו שיציאת האמריקנים מההסכם היא "שגיאה אסטרטגית". יש מקום להניח, כיום, שדעה זו היא־היא שגיאה אסטרטגית.

איזנקוט הוסיף באותו ראיון דברי "הרגעה": איראן לא תקפה ביוזמתה אף מדינה באלף השנים האחרונות באופן רחב, "רק בטרור"; "לצפון קוריאה יש יכולת גרעינית, ובדרום קוריאה חיים בשקט ולא מדברים על איום קיומי. לא צריך להיתפס לפאניקה בשום מקרה. ארה"ב מכוסה בבנק מטרות של טילים גרעיניים רוסיים וסיניים שיכולים לנחות שם באפס זמן, והאמריקנים לא נראים לי מוטרדים".

רבים ואף טובים במערכת הביטחון שותפים לתפיסה הזאת של איזנקוט. היא לגיטימית - אבל מוטעית, כי היא מתעלמת מהמחויבות ההרסנית של האויב. מי שתומך בה, שיצביע בעד איזנקוט. מי שמבין את סכנתה, צריך לתמוך בנתניהו.