הפעם ננהר לקלפיות - כי בלי הקול הערבי אין שינוי

בעוד חמישה ימים, אזרחי ישראל ילכו אל הקלפיות כדי להחליט על עתידם ולבחור את הממשלה הבאה. ספק רב אם הממשלה שתקום תצליח לשרוד קדנציה מלאה, אך היא לפחות תנסה.

אני מתוודה כאן, כאזרח ערבי וכישראלי, בתקופה האחרונה עלו בי לא מעט תהיות וספקות לגבי היכולת שלי להשפיע, מכיוון ששיטת הבחירות ומבנה הממשל בישראל רחוקים מלהיות ייצוגיים ואפקטיביים עבור אזרחי המדינה - ובמיוחד עבור הציבור הערבי. כן, שקלתי להחרים את הבחירות. לא רק מתוך תחושת חוסר אונים, אלא משום שבמהלך הקדנציה האחרונה הקואליציה הנוכחית ניהלה נגדנו מסע דה־לגיטימציה חסר תקדים, שאם הדבר היה קורה למיעוט היהודי בכל מדינה אחרת בעולם - ממשלת ישראל היתה זועקת, ואפילו נוקטת פעולות.

חובתה הבסיסית של ממשלה היא לשרת את כלל האזרחים. כאן טמון השבר העמוק של הממשלה הנוכחית, שעלתה לשלטון על טיקט של "משילות", הבטיחה לטפל ביוקר המחיה ונכשלה כישלון חרוץ, אך הצליחה בכך שהפכה חמישית מאזרחי המדינה ליעד קבוע להסתה פרועה ולהפצת פייק ניוז, יום־יום, שעה־שעה.

שיא הכישלון מהדהד בנושא הבוער והמדמם ביותר בחברה הערבית - הפשיעה והאלימות. הבטיחו לנו ביטחון אישי, אך קיבלנו הפקרה מוחלטת. בזמן שהרחובות מדממים והפחד מנהל את חיינו, השר האמון על ביטחון הפנים עסוק ביחסי ציבור ובצילום סרטוני טיקטוק כשהוא הורס בית למשפחה קשת־יום, במקום לנהל מלחמה עיקשת בארגוני הפשע ולאסוף נשק לא חוקי.

ומתוך נקודת השפל הזו, למרות האכזבה העמוקה שלי, הפעם אני דווקא אצא להצביע ולנסות להשפיע. להערכתי, 70% מהציבור הערבי יעשו הפעם דבר דומה. באופן אירוני, נגשים את נבואתו של בנימין נתניהו, ודווקא הפעם ננהר אל הקלפיות.

הציבור הערבי מחולק כיום לשלושה מחנות מרכזיים: הראשון הוא מחנה האדישים והמחרימים מטעמים אידיאולוגיים, השני הוא המחנה שמצביע מסורתית לרשימה המשותפת (מתוך שאיפה שהיא תהווה גוש חוסם מובהק אך מבלי לקחת חלק פעיל בקואליציה), והשלישי הוא מצביעי רע"מ, שרוצים להיות חלק מכל קואליציה בתמורה להישגים תקציביים ולשיפור התנאים האזרחיים.

המצביע הערבי הממוצע מבין היום שיש לו חובה אזרחית להיות אקטיבי. הוא לא יוצא להצביע כדי לעשות טובה לגוש השינוי - הוא יוצא להצביע כדי למנוע מהקואליציה הנוכחית, במיוחד ממפלגות כמו עוצמה יהודית, הציונות הדתית והליכוד, להמשיך להיות בשלטון.

כאן טמונה הטרגדיה והאכזבה הגדולה של האזרחים הערבים ממפלגות גוש השינוי, שמסרבות להכיר בעובדה המתמטית הפשוטה שרק האזרחים הערבים יכולים להביא את קואליציית השינוי להרכבת ממשלה.

מפלגות המרכז-ימין מתעקשות להתעלם מהערבים כדי לקרוץ לימין, אך ההתעלמות הזו משאירה אותן עם גוש מקרטע של 55 חברי כנסת בקושי - מספר שכמעט שווה לכוחה של קואליציית נתניהו לבדה. גוש השינוי האמיתי לא יכול להתקיים בתוך בועה ציונית סטרילית, והגיע הזמן שהוא יתעורר ויבין שבלי השותפות הערבית אין שינוי בישראל, אין שינוי ממשלה ואין עתיד.