בין שתי ערים: פריז וירושלים

המתפרעים שהתפרצו לעיריית מרסיי וניתצו את פסלה של מריאן העניקו לצרפת את התמונה האולטימטיבית לכריכת המהדורה הבאה של "כניעה", הרומן של מישל וולבק, שכבר ב־2015 חזה באכזריות את עתידה.

כשמריאן, שבציורו של דלקרואה הובילה את עמה אל החירות, שכבה מנותצת על הרצפה, בין המתפרעים בלטו דגלי פלסטין וכאפיות. באותו ערב בילו עמנואל מקרון ורעייתו בהופעה של סלין דיון. מארי אנטואנט היתה מעריכה את האירוניה, סלין סיפקה את הפסקול, וולבק כבר כתב את העלילה.

ב"כניעה" עולה מפלגה אסלאמית לשלטון באמצעות ברית עם השמאל, המבקש לחסום את הימין. האליטה האינטלקטואלית מסתגלת בזריזות. הגיבור, פרופסור לספרות, שומר על הקריירה ומתאים את עקרונותיו. וולבק הבין שציוויליזציה מסוגלת לביים את התאבדותה ולהפקיד את הביצוע בידי המשכילים ביותר. זהו רקוויאם לשמאל שאיבד את דרכו ולמערב הנאור שכפה על האדם ניכור וריקנות. אותו מערב שמסרב להיפרד מהפנטזיה של מהפכת אוקטובר "להחריב עולם ישן ולבנות חדש". הפרולטריון הוחלף בזהויות מדוכאות, המאבק המעמדי בפוליטיקת קורבנות, והווקיזם העניק לזהות סמכות מוסרית. כך נולדה סלחנות משונה כלפי כוחות הדוגלים בכפייה דתית, בדיכוי נשים וברדיפת הומוסקסואלים, בשם הגנה על המדוכא. סימון דה בובואר היתה מתקשה לזהות את הפמיניזם הזה, אבל כך הפכה הזהות המדוכאת לתעודת חסינות מוסרית, כשהיא משמשת להצדקת דיכוי של אחרים.

בצרפת כישלונות השתלבות וניכור בפרוורים פגשו אליטה המקדשת את המורד האנטי־מערבי. מאז 7 באוקטובר מופיעה אותה סתירה בקמפוסים בארה"ב, כשפעילים פמיניסטים ולהט"בים צועדים לצד תומכי "גלובליזציה של האינתיפאדה" "מן הנהר לים". וכשמריאן מוטלת על רצפת מרסיי, ישראל מתקרבת לבחירות.

גוש ה"שינוי" מבקש להחליף את נתניהו, בהישענות על המפלגות הערביות, שגם אחרי 7 באוקטובר מתחמקות מהגדרה מפורשת של חמאס כארגון טרור. מגילת העצמאות, המקבילה הישראלית לעקרונות הרפובליקה, מבטיחה שוויון זכויות ומעגנת מדינה יהודית ודמוקרטית. הברית הפוליטית שהם מציעים צריכה להיבחן בנאמנות לעקרונות הללו. האם הם מגדירים את גבולות הפשרה, או שהפשרה מגדירה מחדש את העקרונות? זו שאלה מוסרית שקודמת לחשבון המנדטים.

ב"כניעה" של וולבק עולה מפלגה אסלאמית לשלטון באמצעות ברית עם השמאל, המבקש לחסום את הימין. הגיבור, פרופסור לספרות, שומר על הקריירה ומתאים את עקרונותיו

הסכנה אינה בעצם השותפות בין אזרחים בעלי לאום או השקפות שונות - דמוקרטיה מתקיימת באמצעות פשרות. הסכנה מתעוררת כאשר השאיפה להחליף שלטון מטשטשת את ההבחנה בין פשרה פוליטית לוויתור על יסודות הקיום המשותף. השמאל, שנשא את דגל האוניברסליזם, חופש המצפון וזכויות האדם, נדרש להסביר כיצד הפכו הערכים הללו למטבע עובר לסוחר בשם "הצלת הדמוקרטיה".

בין פריז לירושלים, בין מריאן להרצל, מתחדדת השאלה מה המחיר של בריתות שנכרתו רק כדי לנצח. כאשר "רק לא ביבי" הופך לתוכנית פוליטית, ראוי לשאול מה יישאר מהעקרונות ביום שאחרי. וולבק כבר העניק לתהליך הזה שם: "כניעה".