האם הישראלים ינועו בהמוניהם אל הקלפיות

בחירות 2026 אינן עוד סבב פוליטי ברצף הבלתי נגמר של העשור האחרון. אזרחי ישראל ילכו לקלפיות בפעם השישית במהלך שבע השנים האחרונות. הפעם רבים רואים בבחירות קו פרשת מים לאומי. אחרי הזעזוע העמוק של אסון 7 באוקטובר ולאחריו המלחמה, החברה הישראלית ניצבת מול הקלפי עם מטען כבד ושאלות קשות על עתידה ועל זהותה. בשל כך, אחת השאלות המרכזיות בבחירות אינה רק אם הישראלים ינועו הפעם בהמוניהם אל הקלפיות, אלא מי מהמחנות השונים ינצח במלחמת המוטיבציה ויקפיץ את שיעור ההצבעה הארצי. בעוד בבחירות 2022 הוא עמד על 71%, יש הערכות שבבחירות 2026 צפוי שיעור ההצבעה לעלות משמעותית לשיעור שלא נראה מאז בחירות 1999, שבהן עמד על 79%.

במחנה המרכז־שמאל, שמנסה פעם אחר פעם בשני העשורים האחרונים ללא הצלחה להפיל את שלטון נתניהו, האווירה מזכירה גיוס מילואים כללי. אם בבחירות 2022 חשו מצביעי מחנה "רק לא ביבי" סוג של שאננות מסוימת, שהתבטאה בשיעורי הצבעה די זהים לבחירות 2021 (63% בתל אביב, 69% בגבעתיים ו־72% ברמת השרון), נראה שהפעם הסיפור צפוי להיות שונה. מחדל 7 באוקטובר וסוגיות הקשורות ביחסי חילונים־חרדים מייצרים רצון עז להחלפת השלטון.

עבור מחנה המרכז־שמאל, ההגעה לקלפי נתפסת כחובה אזרחית עליונה, ולא מן הנמנע כי שיעורי ההצבעה בקרבו יעלו משמעותית בדומה לבחירות 2015 (68% בתל אביב, 77% בגבעתיים ו־77% ברמת השרון), שבהן היה קרב צמוד עד לרגע האחרון בין הליכוד לבין המחנה הציוני.

מנגד, במעוזי הימין המסורתיים יש תמונה מורכבת המאופיינת במאבק פנימי חריף. מצד אחד, קיימת אכזבה מוחשית מממשלת הימין על רקע מחדל 7 באוקטובר, דבר שעלול להוביל ל"הענשה" באמצעות הישארות בבית ביום הבחירות, בדומה לתופעה שהיתה בבחירות 2021 (באר שבע 57%, אשדוד 62%, נתניה 57%). מצד אחר, ככל שיום הבוחר מתקרב, כך החשש הממשי מפני עלייתה של ממשלת מרכז־שמאל פועל כקפיץ מתוח. תחושת ה"גב אל הקיר" הזו עשויה להתגלות כמנוע גיוס אדיר, שישחזר ואף יעקוף את שיעורי ההצבעה הגבוהים של בחירות 2015 (באר שבע 64%, אשדוד 68%, נתניה 64%).

במקביל, בשני המגזרים המשמעותיים האחרים, החרדי והערבי, הדרייב להצבעה מגיע לנקודת רתיחה. ברחוב החרדי - המשבר החריף סביב חוק הגיוס והסנקציות הכלכליות נתפס כאיום קיומי חסר תקדים. תחושת ה"נרדפות" הזו צפויה להוביל לצו גיוס רבני גורף, שיקפיץ את שיעור ההצבעה בריכוזים החרדיים לרמות של יותר מ־80%, בעוד בבחירות 2022 דווקא נרשמה שם ירידה.

במגזר הערבי - הזינוק ברמות הפשיעה וחוסר הביטחון האישי, לצד הרצון להפיל את ממשלת הימין, וגם הריצה המשותפת של חד"ש־תע"ל ובל"ד, מייצרים תמריץ דרמטי לצאת ולהשפיע, והצפי הוא לזינוק משיעור של 53% בבחירות 2022 ל־65% כפי שהיה בבחירות 2020.

אחת השאלות המרכזיות בבחירות אינה רק אם הישראלים ינועו הפעם בהמוניהם אל הקלפיות, אלא מי מהמחנות השונים ינצח במלחמת המוטיבציה

לסיכום, אין ספק שמערכת הבחירות הנוכחית מרתקת ומטלטלת במיוחד. לכל מחנה ומגזר בישראל יש דרייב פנימי חזק ביותר לבוא, להצביע ולהשפיע באופן ישיר על עתיד המדינה. מדהים לחשוב שבשנים האחרונות שמענו שוב ושוב, במיוחד במחאות השמאל בקפלן בזמן הרפורמה המשפטית, טענות קולניות על כך שמדינת ישראל נמצאת על סף תהום והופכת לדיקטטורה.

ההתגייסות ההמונית והנכונות של כל חלקי האוכלוסייה להילחם על דמותה של המדינה באמצעות הפתק בקלפי הן ההוכחה הניצחת שהדמוקרטיה הישראלית חיה, תוססת, בועטת וחזקה יותר מברוב המדינות הדמוקרטיות המערביות בעולם. דמוקרטיה!