מערכת הבחירות הנוכחית היתה אמורה להיות הסוערת, היצרית והדרמטית ביותר שידעה ישראל. בפועל, אנו עדים למחזה שונה ואף מטריד בעוצמתו: שיממון מוחלט. אם נתנתק לרגע מהבועה הרועשת והמהדהדת של הרשתות החברתיות, נגלה שמערכת הבחירות כמעט אינה מורגשת במרחב הפיזי.
נעדרים ממנה רגעים פוליטיים גדולים, חסרים נאומים מכוננים שייחרטו בזיכרון הלאומי, ואין בנמצא הצעות מרחיקות לכת המטלטלות באמת את השיח הציבורי. הוויכוח הפוליטי, שפעם חבק עולמות שלמים, הצטמצם כעת לשתי תבניות שחוקות בלבד: סוגיית גיוס החרדים ושאלת חלוקת האשמה במחדל אוקטובר.
נראה כי הישראלים קפאו במקומם; חלוקת הגושים הפוליטיים יציבה לחלוטין, תופעת הקולות הצפים הצטמצמה למינימום, ואיש כמעט אינו משנה את עמדתו. התחושה הכללית היא של עייפות חומר עמוקה, מעין פוסט־טראומה קולקטיבית. הציבור, שחווה טראומה לאומית חסרת תקדים, פשוט איבד אמון בהבטחות דרמטיות, בסיסמאות בחירות ובמילים שאינן מגובות במעשים.
לתוך הוואקום האפרורי והמותש משתלבת דמותו של גדי איזנקוט. באופן פרדוקסלי, מערכת בחירות "משעממת" ונטולת ברק היא סביבת המחיה הפוליטית האידיאלית עבורו. באופיו, איזנקוט מהווה אנטיתזה מוחלטת לפוליטיקה של פירוטכניקה וספינים. הוא איש של שקט נטול מניירות כריזמטיות מאולצות או גינונים פופוליסטיים. בעוד פוליטיקאים אחרים תרים ללא הרף אחר ה"סאונד־בייט" הבא, איזנקוט מדבר בטון מתון, שקול ולעיתים אף מונוטוני, ומציע לבוחר יציבות אפורה אך נטועה בקרקע. עבור ציבור שבע קרבות, המותש מרטוריקה חוצבת להבות ומפילוג פנימי, השקט של איזנקוט משמש מעין תרופה, או לפחות משכך כאבים זמני. זו הסיבה שמפלגתו שומרת על כוחה בסקרים מול הליכוד באופן עקבי.
לייצר "התעוררות"
אך מה שמהווה יתרון אסטרטגי לאיזנקוט מציב סכנה פוליטית מוחשית ומיידית עבור בנימין נתניהו והליכוד. נתניהו, שהוכיח עצמו כאמן קמפיינים וכמי שיודע לייצר "התעוררות" של הרגע האחרון, זקוק לאש ולסערה כדי להניע את בסיס המצביעים שלו אל הקלפיות. בימין מבינים היטב: בבחירות משעממות שבהן שיעור ההצבעה צונח, הליכוד בדרך כלל מפסיד. כשהשטח רדום והשיח הציבורי דועך, מצביעי ימין מאוכזבים נוטים להישאר בבית במחאה שקטה, או לנדוד לאלטרנטיבות המציעות שקט תעשייתי.
מחנה הימין זקוק למהלך שיטלטל את המפה ויוציא את הציבור מאדישותו. הצהרה מדינית דרמטית ובלתי צפויה, שינוי כיוון רדיקלי בלחימה, או הבטחה כלכלית מרחיקת לכת
כדי לשנות את מגמת הסקרים ולנצח, הליכוד חייב להפר את השקט באופן יזום ובוטה. מחנה הימין זקוק למהלך מכונן, שובר שוויון, שיטלטל את המפה מחדש ויוציא את הציבור מאדישותו. מהלך כזה יכול ללבוש צורה של הצהרה מדינית דרמטית ובלתי צפויה, שינוי כיוון רדיקלי בלחימה, או הבטחה כלכלית מרחיקת לכת. נתניהו חייב לייצר "אירוע משנה מציאות" שיצית מחדש את הדמיון או את הפחד של המצביעים, ויחזיר למערכת את תחושת "הרגע המכריע". אחרת, הימין עלול למצוא עצמו שוקע תחת מעטה השעמום, והקרב הנוכחי על הנהגת המדינה ייפול בין השקט של איזנקוט לבין הרעש שנתניהו צריך לייצר.
>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<
>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<
ד"ר ניסים כץ הוא מומחה לתקשורת ולפוליטיקה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו