הברית האנטישמית שמאחורי האש ברחובות צרפת

גל נוסף של מהומות אלימות בערי צרפת במהלך סוף השבוע האחרון המחיש את עומק התהום, שאליה גוררת את אירופה - ואת המערב כולו - הברית הבלתי קדושה של השמאל הקיצוני והאסלאמיזם הקיצוני. 

שני כוחות ההרס האלה מחלקים ביניהם את העבודה. השמאל מכין את הקרקע ודואג להניח את תשתית הלגיטימיות של המחאות. כדי להצדיק אותן, נשלף בכל עת טריגר עדכני, שיש בכוחו להצית את האמוציות ואת האש: פעם אלה מחירי הדלק העולים, פעם המלחמה בעזה, והפעם חוסר היעילות של מערכת החינוך בצרפת.

כשהקרקע מוכנה, עולים אליה הבריונים, רובם מהגרים מרקע אסלאמיסטי, ומשתלטים על הרחוב תוך זריעת אלימות והרס. גם בשלב הזה השמאל אינו נוטש את הפרטנר האסלאמיסטי, ומושיט לו עזרה פוליטית ותעמולתית - מסביר שהפורעים אינם אשמים, דורש לכבול את ידי המשטרה ו"לגלות סבלנות", וודאי שלא להטיל על המפגינים את העונש המגיע להם.

שותפות אינטרסים קיצונית

הבעיה עמוקה יותר מהפרות הסדר עצמן. במשך שנים מתפתחת באירופה זיקה פוליטית בין חלקים גדולים בשמאל הרדיקלי לבין תנועות אסלאמיסטיות קיצוניות. אין מדובר בברית רשמית או באידיאולוגיה משותפת בכל תחום, אלא בחפיפה אינטרסנטית ובזהות המטרה. הן השמאל הקיצוני והן האסלאמיזם מתעבים את הציוויליזציה המערבית, שנבנתה על יסוד הערכים היהודו־נוצריים, ושואפים להפיל אותה. שניהם לא נרתעים מאלימות, ואף רואים בה כלי ראוי להשגת המטרה; ושניהם מבינים יותר ויותר שבקרב האלקטורלי אין להם סיכוי אלא אם כן יאחדו כוחות.

השמאל מושיט לפרטנר האסלאמיסטי עזרה פוליטית ותעמולתית – מסביר שהפורעים אינם אשמים, דורש לכבול את ידי המשטרה ו"לגלות סבלנות" כלפי המפגינים

הברית בדרך לקלפי

בבחירות המתקרבות לנשיאות צרפת הברית הירוקה־אדומה תנסה לבלום את הימין הצרפתי בהנהגת מארין לה פן. כפי שלשמאל הישראלי אין אפשרות להגיע לרוב בכנסת אלא בצירוף האצבעות של נציגי הרשימות הערביות האנטי־ציוניות, כך לשמאל הצרפתי, בהנהגת ז'אן־לוק מלנשון, אין סיכוי לגבור על לה פן, ואפילו לעלות לסיבוב השני של הבחירות, ללא הקולות של המהגרים המוסלמים.

שנאת ישראל מחברת

הברית בין השמאל הקיצוני לאסלאמיזם נבנתה תחילה על מצע משותף של אנטישמיות. שנאת ישראל שאופיינית לשני המחנות האלה איחדה ביניהם, וכך ראינו בהפגנות הענק שלאחר טבח 7 באוקטובר את הדגלים האדומים ואת דגלי אש"ף וחמאס מתנופפים להם יחד מעל ההמונים ששאגו סיסמאות, אשר כאילו נלקחו מכיכרות גרמניה של שנות ה־30.

לא בכדי מלנשון, שעבר מן המפלגה הקומוניסטית לסוציאליסטים עד שהקים תנועה משלו, סירב לגנות את הטבח של 7 באוקטובר. הוא הבין כנראה - לפני יתר עמיתיו לשמאל - שמאגר הקולות של תומכי הטבח ישרת אותו גם בבחירות וגם ברחובות. מאז הברית שלו עם האסלאמיזם הקיצוני רק משתכללת ומוכיחה את עצמה. היהודים וישראל היו הקורבן הראשון שלה, אבל השאיפות של שני בעלי הברית הללו גדולות יותר ומרחיקות לכת - הם מעוניינים להשתלט על צרפת ועל אירופה כולה.

את הברית האדומה־ירוקה, בשינויי ניואנסים, תמצאו בכל מדינה במערב אירופה, ולאחרונה גם בארה"ב (ע"ע אילהאן עומאר וזוהרן ממדאני). בסוף השבוע היא שרפה את בניין העירייה בלימוז', אבל אש הקיצוניות שלה מאיימת לשרוף את כולנו, ולא רק מטאפורית.