טעות טקטית כפולה: כך נקבר הפוטנציאל של עופר וינטר

אם צריך לקבוע את שעת המוות של מפלגת עמך ישראל, אפשר לכתוב בטופס הפטירה: 27 באוגוסט. זה היום שבו הגנרל וינטר הכריז שהוא בכיס של נתניהו. נכון, לילה קודם לכן אבא שלו אמר שצריך להחליף את ביבי, אבל בכל זאת - הוא הראש, הוא אשם.

משחק אסטרטגי נכון של וינטר היה מביא לו קולות מהשמאל ומעביר אותו לשלב האודישנים לממשלה, ומשחק אסטרטגי נכון של נתניהו והליכוד היה מחזיק את וינטר באוויר, ממותג כחלופה חכמה לימנים שלא רוצים את ביבי ולשמאלנים שלא ימשיכו כרגיל אחרי 7 באוקטובר. וינטר היה עובר את אחוז החסימה, ואחר כך - אלוהים גדול והטכנולוגיה קיימת: לשכת ראש הממשלה היתה מפרקת את המפלגה ולוקחת לעצמה איזה חלקי חילוף שצריך כדי להרכיב קואליציה שתשביע את רצונה במקרה הגרוע, ובמקרה הטוב פשוט משלימה איתה ממשלת גוש ימין. שני מנדטים על העץ יכלו להפוך לארבעה במשכן.

אבל בשני הצדדים פוטנציאל המנדטים קטן ממגבלות האגו, ולך תראה משהו כשהמראה מסתירה לך את האופק, שיכול היה להיות ורוד.

תמות נפשי עם וינטר

ראש הממשלה יכול היה לומר בענווה: זכותו להתמודד, ולהפסיק לנפח את המפלצת החלולה הזאת שממילא התכנסה כדי להמליך את וינטר, ולא סגורה בינה לבין עצמה מה דעתה בשלל סוגיות נפיצות. אבל הלחץ והסקרים השפיעו על הליכוד להחליט שאם וינטר לא השתבץ איתם - שלא ישתבץ בכלל. תמות נפשי עם וינטר. חבל, תגיד תודה שאתה גבר ותשתה משהו. לא קולות. מנדטים!

תשומת הלב היתרה למפלגה הפכה לנושא העיקרי, העכירה את האווירה, ולא בטוח שתרים את עקומת המנדטים של המפלגה הגדולה. לפעמים עדיף לחשוב מחוץ לקופסה הפוליטית.

סליחה, המדינה זה אתה?

אנחנו, התקשורת, סיקרנו את פרישתו של דוידי בן ציון בצורה חד־צדדית להפליא. דוידי מתנחל נגיש, אנשי תקשורת רבים ציינו אגב פרשנות כי הם רואים בו חבר אישי קרוב, וגם בזאת כוחו. אבל בבואנו לשפוט באירוע, יש לפנינו נתונים בלבד. בהצהרתו כתב המועמד השמיני והלא ריאלי במפלגת עמך ישראל כי הוא פורש מפני ש"הסיכון שלא לעבור גבוה, ואני לא מוכן שקולות של אנשים שהאמינו בדרך הזו ילכו לאיבוד".

כל הכותרות, הפושים והפרשנויות התרכזו בקמפיין המקומי שעשו נגד דוידי, בשכונה, והצביעו עליו כעל הקש ששבר את גב חבר הכנסת התיאורטי. האומנם? לאלוהי השומרון פתרונים, מושא הפרשייה העיד אחרת, ואני לא בטוחה שכל מי שתיווך לצופים בבית את המתרחש, טרח לקרוא את הפוסט המקורי של הפורש בן ציון.

חילי טרופר אמר ערב הכרזתו על ריצה בראשות מפלגה קטנה (לא זוכרת איך קראו להם אפילו. ואתם?) כי אם יראה שאין ביקוש לסחורה שלו, יתאחד עם איזנקוט כדי לא לבזבז קולות לצד שחפץ בהחלפת נתניהו. הוא איבד כך אוהדים מהימין ועוקבים שרצו להציב חינוך וחברה במקום הראשון. גם עליו כעסו, קיללו גם אותו.

אבל חילי בחר ללכת לפוליטיקה, ולכן חבר בענווה ובאינטרס למקום שאיזנקוט שמר לו. זה לא היה מזעזע כשחילי עשה את זה, זה לא מזעזע כשדוידי מכריז על פרישה, זה היה מתבקש אם וינטר היה עושה את זה.

למעשה, החברה היתה נתרמת אם במקום לבחוש במניעים הנסתרים של דוידי, היינו מתווכים לציבור את הפוסט שלו:

"הצטרפתי לרשימה מתוך תחושת שליחות וענווה. שליחות נמדדת ברגעים שבהם צריך לבחור בין מה שטוב לך לבין מה שנכון... ב־7 באוקטובר קפצתי עם הגדוד שלי לכפר עזה כי בשביל אחים שלי אני תמיד אהיה שם. עשיתי מאז מאות ימי מילואים ושם למדתי שהמשימה קודמת לכל דבר אחר...

"אני מאמין בדרך הזו, ומתוך אחריות החלטתי לפרוש מהרשימה. אמשיך לשרת את תושבי השומרון ואת מדינת ישראל ואת עם ישראל כמו תמיד, בכל הזירות".

הוא לא מתחשבן ולא טורק דלת. הוא לא חושב "המדינה זה אני". יש לפניו נתונים, הוא מבין שהוא לא הנושא, ומתנהל בהתאם. תהיו דוידי.

מהו הלקח, מהו הלקח

הבחירה לפרק אישית מתמודדים במפלגות שמעיזות לקרוא תיגר על הקיים, היא דוגמה ללקיחת בעלות לא לגיטימית על חייו של אחר, ולאי־לקיחת אחריות על עשייתך שלך.

ימנים שהוקיעו שמאלנים הרודפים אחרי ילדיו של שיקלי עד לתחנת ההסעה לבית הספר בצפון, לא יכולים להחזיק קצר את בן ציון, שלא חצה שום קו ערכי. מי שחרד לגורל העם והארץ בודק מה גורם לימנים לחפש אלטרנטיבות, ולמה שמאלנים שרוצים לחצות את הקווים לא מוצאים בית פוליטי במפלגות הקיימות. הנהגה בוגרת היתה מקשיבה למגמה, לא נאבקת בה. איך הליכוד, שהצמיח את ערוץ 14 מתוך תסכול של שנים, לא לומד את הלקח?

הנהגת ה"ימין" צריכה להביט ב"עמך ישראל" ולעשות שיעורי בית: איך השקה שכוללת את וינטר, שהיה מוקצה עם ה"שמע ישראל" שלו, את יוסף חדד שהוא בכלל ערבי, את מגישת החדשות שגרה במטולה ואם שכולה עם מטפחת עד לב השמיים, מרעידה את אמות הסיפים. והנהגת עמך ישראל צריכה לרדת מהתורן ולעשות חשבון: למה מיליוני עוקבים באינסטגרם והשקה מעלפת זה לא מספיק.