לא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות - אנחנו כאן

לקראת הבחירות אין ספק ששמעתם, בעיקר ממי שמתנגד לממשלה, דברים כמו ״אם תעלה כאן עוד ממשלה כזו - אני לא כאן״.

אפשר להבין את זה אבל לא להסכים. אבותינו הציוניים נלחמו על האדמה הזו. הם הפריחו שממות במחיר ויתור על חיי נוחות. הציונות של היום היא להילחם על נפשה של ישראל, גם כשהאופק לא בהיר ומבטיח.

על פי מדד החברה הישראלית של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI), 40% מהישראלים סבורים שהבחירות הקרובות יהיו החשובות ביותר בתולדות המדינה. עוד 40% סבורים שהן יהיו חשובות במיוחד. ככל שנעים שמאלה, התחושה הזאת מתחזקת: 69% מבוחרי השמאל ו־59% מבוחרי השמאל־מרכז אומרים שאלה הבחירות החשובות ביותר שידעה ישראל.

המספרים האלה לא מפתיעים את מי שמקשיב למה שנאמר סביב שולחנות שבת, במשרדים ובקבוצות הווטסאפ. ישראלים רבים מרגישים שהבחירות הקרובות הן ההזדמנות האחרונה לשנות את הכיוון שאליו המדינה הולכת. והם אומרים, ברצינות שלא היתה לפני כמה שנים, שאם ממשלה דומה תחזור לשלטון - הם יעזבו את הארץ.

לרובם טוב כאן והם נטועים עמוק במארג הישראלי. עבודה, משפחה, חברים, קהילה, שירות צבאי, מילואים. הם לא מאסו בישראל. הם אוהבים את ישראל באמת. ודווקא משום כך הם מפחדים לאבד אותה. הם מרגישים שהאופק הולך ומחשיך, ושאם ממשלת ימין־חרדים תמשיך להוביל את ישראל, לא תהיה להם תקווה לעתיד טוב יותר. או כמו שאמר לי חבר: "בטיטאניק גם הסוויטה טבעה".

כאן למרות הכל

גם אני חושב שהכיוון שאליו המדינה הולכת רע. המדיניות הנוכחית בשורה של אתגרים מקרבת אותנו להתנגשות בקרחון. אם נמשיך לממן את הגטו החרדי שגדל בקצב מסחרר, ולא נתבע מהחרדים לימודים מלאים, שירות צבאי ושותפות במעגל העבודה, נתקשה לקיים את ישראל כלכלית וצבאית.

אם נמשיך לנהוג ביהודה ושומרון כאילו אין בחוץ עולם שרואה במדיניות של הממשלה הנוכחית אצבע בעין ושנכונותו להטיל עלינו סנקציות הולכת וגדלה, נפגע ביכולת שלנו לשגשג ואולי לשרוד. כבר היום מוטלות על ישראל 93 סנקציות מ־53 מדינות, ועוד צעדים בדרך. ויש עוד אתגרים רבים שלא מטופלים.

ועדיין, אני נשאר כאן. ואני מבקש מחבריי לעצור את שיח הירידה מהארץ ולהכריז שהם כאן כדי להמשיך להיאבק על עתידנו.

המפעל הציוני מעולם לא היה אתגר קל. הדורות הראשונים נאבקו כדי להיאחז באדמה הזאת, מול רוב ערבי מובהק ובארץ קשה ודלה. בעשורים הראשונים שאחרי הקמתה נלחמה המדינה על עצם קיומה ועל ביסוסה. איש מבני הדורות האלה לא ראה מולו אופק ודאי ומלא תקווה, אבל הם המשיכו בכל זאת.

המאבק הוא על נפשה של ישראל. אם תוכל להמשיך להיות מדינה מערבית וליברלית, ובה בעת מדינה יהודית. המאבק הזה לא יוכרע ביום אחד בקלפי

עכשיו המאבק הוא על נפשה של ישראל. על השאלה אם תוכל להמשיך להיות מדינה מערבית וליברלית, מדינה של חוק ושל שוויון אזרחי, ובה בעת מדינה יהודית. ישראל כזאת חיונית לכלכלה שלנו, לחוסן החברתי, לקשר עם יהדות התפוצות ולמקומנו בעולם. המאבק הזה לא יוכרע ביום אחד בקלפי. הוא יוכרע בשנים שאחרי כן בכנסת, במערכת החינוך ובזירה הציבורית.

ציונות, בעיניי, היא קודם כל ההחלטה להמשיך לחיות כאן ולא לוותר. גם כשתוצאות הבחירות לא מוצאות חן בעינינו, וגם כשהממשלה הולכת בדרך שאנחנו מתנגדים לה בכל כוחנו.

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<

להישאר פירושו להמשיך להתווכח, להתארגן, לכתוב, לשכנע, ולבנות לאט רוב אחר ועתיד טוב יותר. מי שעוזב, לוקח איתו גם את היכולת שלו לשנות.

זה דורש כוח, סבלנות והתמדה. איני מזלזל בעייפות ובתסכול בואכה ייאוש. אבל לברוח מהאתגר משמעו לוותר על החלום הציוני. ביום שאחרי הבחירות, תהיה התוצאה אשר תהיה, אני אהיה כאן. מקווה שגם אתם.

ד״ר שוקי פרידמן הוא מנכ״ל ה־JPPI, המכון למדיניות העם היהודי, ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס