למה הימין המפוכח מסרב לעבור צד?

מערכת הבחירות הבאה של מדינת ישראל כבר מסומנת, ובצדק רב, כקו פרשת המים הלאומי, אך נראה שראשי האופוזיציה טרם השכילו להבין את כללי המשחק החדשים.

בעוד השיח הפוליטי במרכז־שמאל ממשיך להתמקד בחשבונאות של העבר, בציבור הישראלי יש פלח אוכלוסייה משמעותי ביותר שנותר ללא בית פוליטי אמיתי: אנשי ימין שמאסו בממשלה הנוכחית, אך מסרבים להפקיד את גורלם בידי מחנה שלא מציע חזון ביטחוני נחרץ יותר מזה של נתניהו.

עבור הציבור הזה, השאלה אינה עוד מי אשם במחדל 7 באוקטובר - את התשובה לכך הם כבר נתנו מזמן בהחלטתם שלא להצביע למפלגות הקואליציה.

השאלה המכרעת והקריטית מבחינתם כעת היא מי באמת התפכח מהקונספציה ומי עדיין שבוי בה; מי מבין שהמלחמה הקיומית שאנו מנהלים בשבע חזיתות דורשת הכרעה צבאית מוחלטת, ומי מחפש דרך חזרה לשקט מדומה. במובן הזה, קמפיין הבחירות של האופוזיציה, כפי שהוא מתנהל עכשיו, הוא כישלון אסטרטגי מהדהד ביותר.

הימין המפוכח הוא קהל היעד המרכזי שהאופוזיציה לא מצליחה לדבר אליו. מדובר בציבור שמוכן כעת להניח בצד מחלוקות עבר על הרפורמה המשפטית ואף מסכים עם האופוזיציה בנושאים כגון גיוס חרדים, כלכלה ויחסי חוץ. אך מעל לכל אלה ניצב במובהק הצורך הקיומי בביטחון אישי ולאומי. הבוחר הזה לא מחפש רק אלטרנטיבה "נקייה" משפטית, הוא מחפש אלטרנטיבה התקפית יותר מבחינה צבאית ומדינית.

כדי לזכות באמונם של אותם אנשי ימין, ממשלת ה"שינוי" חייבת להציג קו תקיף, חסר פשרות וברור לחלוטין. הציבור הזה דורש לשמוע התחייבות לחידוש הלחימה בעזה בעצימות גבוהה עד לניצחון מוחלט, וללא שום גמגומים. הוא מצפה לשמוע אמירה ברורה שלא תהיה נסיגה מדרום לבנון עד שחיזבאללה יפורק מנשקו לחלוטין ויושג הסכם יציב מעמדת כוח. הוא מבקש לראות מנהיגות המצהירה שהיעד המרכזי שלה הוא הפלת המשטר האיראני, תוך שיתוף פעולה עם הממשל בוושינגטון.

עיסוק מייגע בנתניהו

במקום להציב את הסטנדרטים הביטחוניים הללו בקמפיינים, האופוזיציה שוקעת שוב ושוב בעיסוק אובססיבי ומייגע באישיותו של בנימין נתניהו. תעמולת הבחירות הנוכחית מכוונת כמעט כולה למטרה אחת: הוצאת ה"רל"ביסטים" מהבית, תוך התעלמות מוחלטת מהמצביע הימני שתמה לאן באמת מועדות פניה של המדינה ביום שאחרי המלחמה.

האופוזיציה יוצאת מתוך נקודת הנחה שהתיעוב לנתניהו יספיק כדי להביא למהפך, אך היא שוכחת שהפחד מהקונספציה הבאה חזק הרבה יותר מהמיאוס מהמנהיג הנוכחי. התחושה הקשה בקרב אנשי ימין רבים היא שהאופוזיציה אפילו לא טרחה לנסות לשכנע אותם. הם אמנם כבר הבינו היטב שנתניהו אחראי למחדל, אך הם עדיין לא הבינו איך האופוזיציה מתכוונת למנוע את 7 באוקטובר הבא. כאשר המסר המרכזי נשאר ברמת ה"רק לא", הוא משאיר חלל ריק לחלוטין במקום שבו אמור להיות חזון ברור של "איך כן".

הבחירות הבאות לא יוכרעו על שאלת האחריות לעבר, אלא על שאלת הניהול המדויק של העתיד. אם האופוזיציה תמשיך לנהל קמפיין שמתעלם מהצורך הברור של הימין המפוכח בתשובות ביטחוניות קשיחות - היא תמצא את עצמה מנצחת בסקרים אך מפסידה בקלפי.

האופוזיציה לא משנה את שפתה ומדברת אל עצמה, בעוד הימין המפוכח ממתין למנהיגות שהתפכחה ושמבינה את גודל השעה ואת האתגרים במערכה ההיסטורית הזו

הציבור הישראלי הרחב - ובמיוחד אלו המחפשים בית פוליטי חדש - לא יסתפק במישהו שאינו נתניהו; הוא מחפש את המנהיג האמיתי שיבטיח, ויקיים, שישראל תעבור מהתגוננות להכרעה בכל שבע החזיתות.

>>מצפן הבחירות: היכנסו לבדוק איזו מפלגה באמת מייצגת אתכם | מיוחד<<

>>פולימרקט, מדד הבאזז וכל הסקרים במקום אחד: מוניטור הבחירות של "היום"<<

כל עוד האופוזיציה לא תשנה את שפתה, היא תמשיך לדבר לעצמה, בעוד הימין המפוכח ימשיך להמתין בקוצר רוח למנהיגות שבאמת התפכחה סוף־סוף והבינה את גודל השעה ואת האתגרים העצומים הניצבים לפנינו במערכה ההיסטורית הזו.

ד"ר ניסים כץ הוא מומחה לתקשורת ופוליטיקה