חֲשָׁשׁוֹ שֶׁל נֹחַ

לֹא רַק הָאָדָם וְהַחַיָּה שֶׁנִּבְרְאוּ

נִשְׁמְרוּ בַּתֵּבָה מִפְּנֵי הַשְׁחָתַת הַקֵּץ -

גַּם הַחֵן שֶׁלְּעִתִּים מְסֻלָּק עַל יָדֵינוּ

וּמוֹתִיר אֶת פָּנֵינוּ כְּמַכְחִישׁוֹת אֶת הָאוֹר,

הָיָה נָתוּן בְּסַכָּנַת חִדָּלוֹן.

עוֹד בְּטֶרֶם הַמַּבּוּל, הָיָה הַקֵּץ מוּכָן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

כְּמוֹ מִגְדְּלֵי עִיר שֶׁנֶּחְתְּמָה הֲרִיסָתָם.

גַּם אֶת הָאַיִן יְכוֹלָה עֵין הָאָדָם לְבַשֵּׂר

כַּאֲשֶׁר עֲכִירוּת הַנְּשָׁמָה עוֹלָה עַל אִישׁוֹנֶיהָ.

רַק בַּיּוֹנָה מָצָא נֹחַ מָקוֹם לְלִבּוֹ

מִכָּל חַדְרֵי הַתֵּבָה וְקוֹמוֹתֶיהָ,

הוּא שָׁלַח אֶת יָדוֹ וֶהֱבִיאָהּ אֵלָיו

בְּיָדְעוֹ שֶׁבְּאֵין מָנוֹחַ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ

לֹא תְּהֵא מְנוּחָה בֵּין קִירוֹת בֵּיתוֹ.

אֵין לָדַעַת מִמָּה חָשַׁשׁ הוּא יוֹתֵר:

מִכְּנִיסָתוֹ לַתֵּבָה בְּטֶרֶם הַמַּבּוּל

אוֹ מִצֵּאתוֹ מִשָּׁם עִם יֵצֶר לֵב הָאָדָם

הֶעָלוּל לְהִכָּשֵׁל גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת.

בּוֹרֵא הָעוֹלָם מְצַוֶּה לְהִשָּׁמֵר

מִשְּׁפִיכַת דָּם וְנֶפֶשׁ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה -

וּמֵקִים אֶת בְּרִיתוֹ בְּצִבְעֵי הָאוֹר הַקָּדוּם

בְּאוֹתוֹ עָנָן הַתָּקֵף - מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ לָגַעַת.