למרות שאט הנפש - אל תפסלו את אבו שחאדה
התבטאויותיו של יו"ר בל"ד לאחר 7 באוקטובר ומשנתו השוללת את המדינה היהודית מעוררות כעס, אך הניסיון להדירו מהזירה הפוליטית הוא שגיאה אסטרטגית • הרחקתו לא תעלים את הציבור שבחר בו אלא תגביר את התסכול ותדחוק את השיח למחשכים • חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית נמדד ביכולתה להציב אור זרקורים על עמדות היריב ולנצח אותן בזירה הרעיונית
| עודכן:

התגובה האינסטינקטיבית של רוב הציבור הישראלי להצהרות הפומביות ולמאמר שכתב סאמי אבו שחאדה, יו"ר מפלגת בל"ד, בתקופה שלאחר 7 באוקטובר, היא תחושה מוצדקת של שאט נפש.
בעיצומו של האסון הכבד והטראומטי ביותר בתולדות המדינה, כשדם הקורבנות עוד רותח והפצעים פתוחים ומדממים, אבו שחאדה בחר בקו רטורי מתריס, שנתפס בקרב רבים כהבנה - או לכל הפחות הצדקה - של מניעי הטבח. ולצד משנתו העקבית השוללת מכל וכל את הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית, קל בהחלט להבין מדוע ועדת הבחירות המרכזית ושורה ארוכה של נבחרי ציבור רואים בו סדין אדום. אך באיפכא מסתברא, חובה עלינו לעצור, לקחת נשימה עמוקה ולשאול ביושר: האם פסילה פוליטית היא אכן המענה הנכון לדבריו של אבו שחאדה? התשובה לכך, חרף הקושי הרב לעכלה, היא שלילית לחלוטין.
הניסיון להדיר את אבו שחאדה מהזירה הפרלמנטרית שקול לשבירת המראה רק משום שהבבואה הניבטת ממנה לא נושאת חן בעינינו. אבו שחאדה לא פועל בחלל ריק, והוא לא תופעה מבודדת - הוא מבטא זרם אידיאולוגי אותנטי, עמוק ושורשי בתוך החברה הערבית בישראל. הרחקתו המלאכותית מבית המחוקקים לא תעלים באחת את האנשים שבחרו בו, לא תפוגג את תחושותיהם הקשות ולא תשנה את תפיסת עולמם הלאומית.
הטיעון המרכזי בעד הותרתו של אבו שחאדה במרוץ לא נשען על הסכמה כלשהי עם דבריו המקוממים, כמובן, אלא על חשיבותה המכרעת של השקיפות הפוליטית. כחברה דמוקרטית חפצת חיים, זה חיוני שנדע באופן הברור ביותר מה חושב פלג משמעותי, גם אם קיצוני, מקרב המיעוט הלאומי החי בקרבנו. הכנסת היא בראש ובראשונה בית הנבחרים, ותפקידה המהותי הוא לשקף את מגוון הדעות והלכי הרוח הקיימים בציבור, לרבות העמדות הצורמות והקשות ביותר לאוזן הציונית. כשנציג ציבור נואם מעל דוכן הכנסת או מתראיין באולפנים, הוא מעניק לנו תמונת מצב חיונית וגלויה על מגמות העומק בקרב בוחריו. ומוטב שהקולות הללו יושמעו תחת אור הזרקורים של השיח הציבורי המפוקח, מאשר שיתססו במחשכי התארגנויות בדלניות ומסוכנות הרחק מעין הציבור והחוק.
למרות הרטוריקה הפוגענית, קשה לטעון ברצינות כי נוכחותו של אבו שחאדה בפרלמנט היא זו שתביא לקריסת המפעל הציוני. כמו כן, פסילה שיטתית של הנהגה נבחרת תייצר תסכול עמוק שיטעין חומר נפץ חברתי, ושעלול להתפרץ בעתיד בעוצמה הרסנית הרבה יותר מכל נאום כזה או אחר. עלינו להקשיב בערנות לדבריו של אבו שחאדה. לא מתוך קבלה, אלא מתוך צורך קיומי להבין את המציאות המורכבת של המזרח התיכון ושל החברה הישראלית.
מיפוי מעמיק של עמדות היריב, גם כשהן מתנגשות חזיתית עם הנרטיב הציוני, הוא כלי אסטרטגי ראשון במעלה לניהול הסכסוך, לשמירה על ביטחון המדינה ולגיבוש מדיניות פנים מושכלת לאורך זמן. פסילת מועמדים היא קיצור דרך פופוליסטי, המציע תחושת ניצחון קצרת מועד שמספקת פריקת זעם רגעית, אך שמותירה את ההנהגה ואת הציבור עיוורים לתהליכים חברתיים ופוליטיים ממשיים.
המאבק הבלתי מתפשר בעמדותיו של אבו שחאדה חייב להתנהל בזירה הרעיונית, הפוליטית, החינוכית והתקשורתית, ולא במסדרונות המשפטיים של שלילת זכויות בחירה. ציבור הבטוח בצדקת דרכו ההיסטורית לא צריך להירתע מעימות רעיוני פומבי, חריף ככל שיהיה, מול מתנגדיו בתוך הבית. השארתו של אבו שחאדה בזירה הפוליטית לא מעידה על חולשה או על כניעה, אלא על חוסנה הבלתי מעורער של הדמוקרטיה הישראלית - מערכת שיודעת להביט במציאות ביושר, להתווכח על עתידה בגלוי ולנצח בכוח הטיעון, ולא באמצעות סתימת פיות.
ד"ר ניסים כץ הוא מומחה לתקשורת ולפוליטיקה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו