מה האופוזיציה מתכננת

עיון במדיניות הממשלה יכול ללמד את הבוחרים מה יהיה כיוון הפעולה של ממשלת ליכוד בחזיתות המלחמה, אם נתניהו ינצח בבחירות וירכיב ממשלה ("לאומית רחבה" כסיסמתו, או ממשלת ימין).

אבל האם הבוחרים יכולים לדעת מה מפלגות האופוזיציה מתכוננות לעשות בחזית איראן, בעזה, ביהודה ושומרון, בלבנון או בסוריה? האם ראש ממשלה כלשהו מטעמן, למשל, יחבור לאגף היוני בממשל טראמפ כלפי המשטר האסלאמיסטי באיראן או לאגף הניצי בממשל טראמפ, שיישאר איתנו לפחות עד סוף 2028? אין לנו מושג.

והרי איזנקוט, גולן, ליברמן ובנט חייבים לנו תשובה על עמדתם בנושא כה גורלי לעתיד ישראל.

בינתיים אנחנו יכולים רק לנחש, והתנהגות האופוזיציה במלחמה אינה מבשרת טובות, לא בחזית הזאת ולא בחזיתות אחרות. האם ראש ממשלה מטעם האופוזיציה הנוכחית ידבק בתביעת ישראל לפרק כליל את חמאס וחיזבאללה, ויגבה אותה בלחץ צבאי ובעמידה על כיבושי ישראל בסוריה, בלבנון וברצועה? האם הוא ידבק בשלילת הלגיטימיות של עצם קיומם של שני צבאות הטרור האלה? הם נדרשים להתחסל מכוח שני הסכמים בעלי תוקף בינלאומי רחב שהשיגו ממשל טראמפ וממשלת ישראל, שני הסכמים שהובילו לשחרור החטופים וקיבעו לגיטימיות לכיבושי ישראל עד שיפורקו חמאס וחיזבאללה.

האם איזנקוט, גולן, בנט או ליברמן ישַׁמרו את ההישגים האלה? והאם ייבנו עליהם את המשך האסטרטגיה הישראלית או שיכרסמו בהם? באיזו מידה הם יעמדו לצד הדרוזים בבשן? (גולן מוותר בקלות, למשל, על כתר החרמון). הם מסתירים מאיתנו את התוכניות שלהם, וההסתרה מדאיגה מאוד.

ומה תהיה עמדתם כלפי יותר מ־100 נקודות ההתיישבות החדשות שהממשלה מקימה בשטחים? האם יעקרו אותן, במקרה שהאופוזיציה תעלה לשלטון? האם ייבנו השכונה בין ירושלים למעלה אדומים, העיירה המתוכננת הקרובה וההרחבה של אריאל ושל מעלה אפרים? האם יחוסלו עשרות החוות שהוקמו? והרי האימה שירדה פה על כולנו אחרי 7 באוקטובר המחישה, לכל מי שחדל לעצום עיניים, עד כמה החוות האלה חיוניות לביטחון של כולנו.

לא בכדי הן הוקמו לבקשת פיקוד המרכז.

אבל בעניין המדיניות ביהודה ושומרון, שלא כמו בענייניה האסטרטגיים האחרים של המדינה, אנחנו לא זקוקים לכנות מצד ראשי האופוזיציה.

אנחנו יודעים היטב שהם יהפכו את המדיניות ב־180 מעלות. אמנם הם כולם מסתתרים מאחורי אמירות שמדינה פלסטינית בשטחים איננה רלוונטית. לפעמים הם מוסיפים "כרגע", ולפעמים לא מוסיפים. אבל מובטח לנו שאיזנקוט וגולן, וגם בנט וליברמן שחברו אליהם פוליטית ומדינית, יפעלו למען שימורה של "תקוות" שתי המדינות נוסח אוסלו.

איזנקוט וגולן יותר מאשר מחויבים אידיאולוגית ל"מתווה אוסלו" - הוא מכונן בעיניהם את הפרדיגמה היחידה לקיומה של מדינת ישראל בבטחה. לא האינתיפאדה השנייה המדממת ולא זוועת 7 באוקטובר גמלו את החוגים האלה מ"מתווה אוסלו" - הן רק דחו אותו, לדעתם. התיישבות רחבה בשטחי C, ערים חוצצות בין בנימין ליהודה - כל אלה נחשבים בעיניהם קוטלי תקווה, הלא היא תקוות המדינה הפלסטינית.

אמנם היא לא רלוונטית עכשיו, כמו שהם חוזרים ונשבעים, אבל הם ישתדלו, כיום, שהיא תהיה רלוונטית לעתיד לבוא.רק לכאורה דברים אלה אינם חלים על ליברמן ובנט, בעלי בריתם של איזנקוט וגולן.

אבל זה עתה דיבר ליברמן על החזרת הצבא הירדני לשטחים ובנט על אוטונומיה בשטחי A ו־B שם.

עם דיבורים כאלה מותר לבוחרים לחשוד במי שהקימו ממשלה בתמיכת אסלאמיסטים ואשר שותפיהם, איזנקוט וגולן, מתכננים לחזור על אותו משגה.

הבוחרים זכאים לתשובה ברורה על כל החזיתות, שכן ריח מדאיג של הסתרה עולה מתעמולת האופוזיציה.