האימפריה שמטיפה מוסר: בריטניה נוזפת בישראל ושוכחת את ההיסטוריה של עצמה

בריטניה מבקשת להטיף לישראל מוסר בכל הנוגע ליהודה ושומרון. היא מדברת בשפה נחרצת של כיבוש, קולוניאליזם, גבולות וזכותם של עמים להגדרה עצמית, ומציבה את עצמה בעמדת המורה המוסרית, המלמדת אחרים כיצד מדינה מתוקנת אמורה לנהוג בשטח, בריבונות ובאוכלוסייה הנתונה לשליטתה.

קשה לא להשתאות לנוכח הביטחון המוסרי שבו הדברים נאמרים. מעטות הן המדינות שעיצבו את מפת העולם באמצעות כיבוש, התיישבות, ניצול ושליטה בעמים אחרים כפי שעשתה בריטניה.

אנגליה כבשה את וויילס במאה ה־13 והחילה עליה שלטון מלכותי. מול סקוטלנד היא ניהלה מלחמות, פלישות ומאבקי שליטה, עד שב־1707, לאחר הפעלת לחץ כלכלי ופוליטי ובצל התנגדות ציבורית רחבה של העם הסקוטי, לונדון הצליחה לכפות על סקוטלנד את עוצמתה. גם את אירלנד היא כבשה באלימות קשה, ורק לאחר 500 שנים הצליחו האירים להשתחרר מהשלטון הבריטי (צפון אירלנד היא חלק מהממלכה המאוחדת עד היום).

משכבשה וביססה את שליטתה באיים הבריטיים, היא בנתה את האימפריה הגדולה בתולדות העת החדשה. בצפון אמריקה היא הקימה מושבות על אדמות שבהן חיו עמים ילידיים דורות רבים לפני הגעת האירופאים. בהודו הפכה חברת הודו המזרחית לכוח צבאי ושלטוני, השתלטה על שטחים, גבתה מיסים והעבירה עושר ומשאבים אל המרכז האימפריאלי. באפריקה השתלטה בריטניה על שטחים עצומים, מניגריה וגאנה שבמערב ועד לקניה, אוגנדה ורודזיה שבמזרח ובדרום, וסחרה בכ־3 מיליון עבדים. בכל יבשת השתנו השיטות והנסיבות, אך העיקרון היה דומה: כוח בריטי העניק לבריטניה את הזכות, בעיני עצמה, לכבוש שטחים במרחק אלפי קילומטרים מחופיה, לקבוע גבולות, לשלוט בעמים אחרים ולהעמיד את אדמותיהם ואת משאביהם לשירות האינטרסים של האימפריה.

אמנם מאז האימפריה התכווצה, אך בריטניה לא ויתרה על העיקרון שלפיו מותר לה להחזיק בשטחים הרחק מחופיה כשהדבר משרת את האינטרסים שלה. גם כיום יש לבריטניה 14 טריטוריות מעבר לים. בגיברלטר היא שומרת על ריבונות ועל נוכחות צבאית בנקודה אסטרטגית בפתח הים התיכון, בטריטוריות הקאריביות שלה מתקיימים מרכזים פיננסיים בינלאומיים חשובים, ובאנטארקטיקה בריטניה מוסיפה להצהיר על אינטרסים ריבוניים.

במילים אחרות: כשביטחון, אסטרטגיה, כסף או השפעה עומדים על הפרק - המרחק מחופי בריטניה לא גורם לה לפתע לגלות סלידה משליטה טריטוריאלית. אולי האימפריה החליפה את שמה, אך הנכונות להחזיק בשטח כשהוא משרת אינטרס בריטי לא נעלמה איתו.

הקולוניאליזם הבריטי האלים עדיין נמשך במקומות כמו איי צ'אגוס. ב־1965, שלוש שנים בלבד לפני שמאוריציוס קיבלה עצמאות, בריטניה הפרידה את ארכיפלג צ'אגוס מהמושבה והפכה אותו לטריטוריה בריטית נפרדת. בין 1968 ל־1973 פונו תושבי האיים כדי לאפשר את פיתוח הבסיס הצבאי האמריקני־בריטי בדייגו גרסיה (קוראים לזה טרנספר). אפילו כשהעולם הקולוניאלי התפרק ועמים קיבלו עצמאות, בריטניה ידעה להשאיר בידיה את השטח שהיה חשוב לה מבחינה אסטרטגית.

מעטות הן המדינות שעיצבו את מפת העולם באמצעות כיבוש, התיישבות, ניצול ושליטה בעמים אחרים כפי שעשתה בריטניה. מידה יוצאת דופן של חוצפה ושכחה היסטורית

הבריטים הפליגו הרחק כדי לכבוש שטחים שמעולם לא היו מולדתם, ובנו אימפריה כדי להרחיב את כוחם, לפתוח שווקים, לשלוט בנתיבי מסחר ולהתעשר. היהודים לא הגיעו ליהודה ושומרון בחיפוש אחר מושבה מעבר לים. יהודה ושומרון, חברון, שילה ובית אל אינם שמות שהמציא מפעל קולוניאלי ישראלי - הם נטועים זה אלפי שנים בהיסטוריה, בדת ובזיכרון הלאומי של העם היהודי. המתיישבים רואים את מעשיהם כשיבה לחבלי מולדת, ולא כמסע אימפריאלי אלים שנועד להשיג סוכר, מחצבים, שווקים או נתיבי סחר. אפשר להתנגד להתיישבות ולדחות את תפיסתם הפוליטית, אבל כשההטפה על קולוניאליזם מגיעה דווקא מלונדון - נדרשת מידה נדירה של חוצפה ושל שכחה היסטורית.