"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יעלו ויבואו, האושפיזות

מ"שלומית בונה סוכה" של נעמי שמר ועד "השלב השבור" בעולם העבודה - שבעה ערבי חג, שבעה סיפורים של נשים שעשו הכל נכון ועדיין נתקלות בתקרה • איזו סוכה לאומית אנחנו באמת בונים, ולמי יש בה מקום

0השמעה
סוכות סוכה חול המועד שמחת תורה  , istockphoto
סוכות סוכה חול המועד שמחת תורה | צילום: istockphoto

כולם זוכרים את האושפיזין - אבל ברור לכם שאל הסוכה תיכנסנה גם האושפיזות, נכון?

בערב הראשון מתארחת זו שבנתה את הסוכה. בשנת 1971 כתבה נעמי שמר את השיר "שלומית בונה סוכה", והקדישה אותו לבת של השכנים. אלו היו ימים שבהם נשים עוד יכלו לחלום על בניית סוכת שלום, ועל הנהגת העם - כמו גולדה מאיר, שהיתה אז ראשת ממשלת ישראל. אבל מאז לא היתה עוד גולדה, ואת ההחלטות על הסוכה הלאומית עדיין מקבלים בעיקר גברים. למעשה, אם יתממשו הסקרים הנוכחיים, בכנסת הבאה עלולות לשבת רק 31 נשים - כ־26% מחברי הכנסת. חמישה עשורים לאחר שנכתב השיר שלומית יודעת: הגיע הזמן שלכולם באמת יהיה מקום.

בערב השני מתארחת ההיא שנשארה מדרגה אחת למטה. היא לא נתקלה בתקרת זכוכית, אבל היא נתקלה במדרגה שבורה. היא טובה בעבודתה, וגם מוערכת, אבל כשיצאה לחופשת לידה - מישהו אחר קודם לתפקיד הניהולי הראשון. בהמשך כבר היה לו ניסיון, אז העדיפו אותו גם בקידום הבא. לתופעה הזאת יש שם: "השלב השבור". המחקר "Women in the Workplace" משנת 2025 מצא כי על כל 100 גברים שקודמו לתפקיד הניהולי הראשון קודמו 93 נשים. פער קטן לכאורה בתחילת הסולם, שהופך משמעותי הרבה יותר ככל שממשיכים לטפס.

בערב השלישי נכנסת זו שלא הציעה את עצמה. כשהתפרסם המכרז היא חשבה שאין לה את כל הדרישות המתאימות. כשהציעו לה להתמודד היא אמרה כי לא בטוח שזה בשבילה. כשהרכיבו את הרשימה היא חיכתה שמישהו יחשוב עליה - אבל אף אחד לא חשב. אנחנו אוהבים לומר שהדלת פתוחה בפני נשים, ולפעמים זה אפילו נכון, אבל דלת פתוחה לא מספיקה אם במשך שנים הבנים למדו לצעוד אליה בביטחון, ואילו הבנות עדיין מחכות שיזמינו אותן. את מוזמנת. בואי.

בערב הרביעי תתארח האישה שעשתה הכל נכון: היא למדה, עבדה, הצטיינה, הקימה משפחה, אספה מהגן וענתה למיילים בלילות. ובכל זאת, יש סביבה מעט נשים. לפי דוח רשות החדשנות לשנת 2025, נשים מהוות רק 17.6% מדרגי הניהול הבכיר בחברות הייטק פרטיות, ורק 10.6% ממנהלי הסטארטאפים בישראל. והפער אינו רק בניהול, אלא גם בשכר. גברים משתכרים כ־44% יותר מנשים. היא לא מבינה למה זה עדיין קורה.

בערב החמישי תתארח זו שהצליחה להגיע. היא מנהלת, יזמת, נבחרת ציבור, חוקרת ומפקדת. אבל היא לבד. בשירות המדינה יש 64% נשים, אבל בדרג הבכיר ביותר רק 9% הן נשים. גם בהייטק נשים מהוות יותר מ־30% בתפקידים ההתחלתיים ובדרגי ניהול הביניים, אבל כאמור - רק 17.6% מההנהלה הבכירה. היא מחכה שיצטרפו אליה נשים נוספות.

בערב השישי תתארח נערה. היא עוד לא יודעת מה היא תרצה להיות כשתגדל. כשהיא תיכנס לסוכה, היא תביט סביבה ותראה נשים מגוונות, מגילים שונים וממקומות שונים, והן יחייכו אליה ויכירו לה את שאר הבנות. היא תראה הרבה כיסאות והרבה הזדמנויות, ותדע שהכל פתוח בפניה.

בערב השביעי לא תוזמן אף אחת, אבל הסוכה תהיה מלאה. יהיו שם שרה ומרים, דבורה וחנה, אביגיל, חולדה ואסתר. יפטפטו הנרייטה סאלד, נעמי שמר, גולדה מאיר ועדה יונת. כי זה הסיפור האמיתי של האושפיזות: לא מי זוכה להזמנה חגיגית להיכנס לערב אחד - אלא איזו סוכה אנחנו בונים מלכתחילה.

הצעד הראשון בתיקוני עוולות של שנים הוא הכרה באתגרים, הנכחתם בשיח הציבורי וקידום מדיניות ברורה לתיקון המצב. הצעד השני הוא יצירת שותפויות רחבות בין נשים וגברים, בין ארגונים ובין מגזרים שונים בחברה. רק כשכל הקולות הנשיים יישמעו וייענו, נוכל להבטיח חברה שוויונית באמת.

יפעת סלע היא יו"רית תנועת "אמונה" - נשים דתיות ציוניות

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יפעת סלע

יפעת סלע היא יו"ר תנועת אמונה - תנועת האישה הדתית לאומית

כדאי להכיר