יעלו ויבואו, האושפיזות

כולם זוכרים את האושפיזין - אבל ברור לכם שאל הסוכה תיכנסנה גם האושפיזות, נכון?

בערב הראשון מתארחת זו שבנתה את הסוכה. בשנת 1971 כתבה נעמי שמר את השיר "שלומית בונה סוכה", והקדישה אותו לבת של השכנים. אלו היו ימים שבהם נשים עוד יכלו לחלום על בניית סוכת שלום, ועל הנהגת העם - כמו גולדה מאיר, שהיתה אז ראשת ממשלת ישראל. אבל מאז לא היתה עוד גולדה, ואת ההחלטות על הסוכה הלאומית עדיין מקבלים בעיקר גברים. למעשה, אם יתממשו הסקרים הנוכחיים, בכנסת הבאה עלולות לשבת רק 31 נשים - כ־26% מחברי הכנסת. חמישה עשורים לאחר שנכתב השיר שלומית יודעת: הגיע הזמן שלכולם באמת יהיה מקום.

בערב השני מתארחת ההיא שנשארה מדרגה אחת למטה. היא לא נתקלה בתקרת זכוכית, אבל היא נתקלה במדרגה שבורה. היא טובה בעבודתה, וגם מוערכת, אבל כשיצאה לחופשת לידה - מישהו אחר קודם לתפקיד הניהולי הראשון. בהמשך כבר היה לו ניסיון, אז העדיפו אותו גם בקידום הבא. לתופעה הזאת יש שם: "השלב השבור". המחקר "Women in the Workplace" משנת 2025 מצא כי על כל 100 גברים שקודמו לתפקיד הניהולי הראשון קודמו 93 נשים. פער קטן לכאורה בתחילת הסולם, שהופך משמעותי הרבה יותר ככל שממשיכים לטפס.

בערב השלישי נכנסת זו שלא הציעה את עצמה. כשהתפרסם המכרז היא חשבה שאין לה את כל הדרישות המתאימות. כשהציעו לה להתמודד היא אמרה כי לא בטוח שזה בשבילה. כשהרכיבו את הרשימה היא חיכתה שמישהו יחשוב עליה - אבל אף אחד לא חשב. אנחנו אוהבים לומר שהדלת פתוחה בפני נשים, ולפעמים זה אפילו נכון, אבל דלת פתוחה לא מספיקה אם במשך שנים הבנים למדו לצעוד אליה בביטחון, ואילו הבנות עדיין מחכות שיזמינו אותן. את מוזמנת. בואי.

בערב הרביעי תתארח האישה שעשתה הכל נכון: היא למדה, עבדה, הצטיינה, הקימה משפחה, אספה מהגן וענתה למיילים בלילות. ובכל זאת, יש סביבה מעט נשים. לפי דוח רשות החדשנות לשנת 2025, נשים מהוות רק 17.6% מדרגי הניהול הבכיר בחברות הייטק פרטיות, ורק 10.6% ממנהלי הסטארטאפים בישראל. והפער אינו רק בניהול, אלא גם בשכר. גברים משתכרים כ־44% יותר מנשים. היא לא מבינה למה זה עדיין קורה.

בערב החמישי תתארח זו שהצליחה להגיע. היא מנהלת, יזמת, נבחרת ציבור, חוקרת ומפקדת. אבל היא לבד. בשירות המדינה יש 64% נשים, אבל בדרג הבכיר ביותר רק 9% הן נשים. גם בהייטק נשים מהוות יותר מ־30% בתפקידים ההתחלתיים ובדרגי ניהול הביניים, אבל כאמור - רק 17.6% מההנהלה הבכירה. היא מחכה שיצטרפו אליה נשים נוספות.

בערב השישי תתארח נערה. היא עוד לא יודעת מה היא תרצה להיות כשתגדל. כשהיא תיכנס לסוכה, היא תביט סביבה ותראה נשים מגוונות, מגילים שונים וממקומות שונים, והן יחייכו אליה ויכירו לה את שאר הבנות. היא תראה הרבה כיסאות והרבה הזדמנויות, ותדע שהכל פתוח בפניה.

בערב השביעי לא תוזמן אף אחת, אבל הסוכה תהיה מלאה. יהיו שם שרה ומרים, דבורה וחנה, אביגיל, חולדה ואסתר. יפטפטו הנרייטה סאלד, נעמי שמר, גולדה מאיר ועדה יונת. כי זה הסיפור האמיתי של האושפיזות: לא מי זוכה להזמנה חגיגית להיכנס לערב אחד - אלא איזו סוכה אנחנו בונים מלכתחילה.

הצעד הראשון בתיקוני עוולות של שנים הוא הכרה באתגרים, הנכחתם בשיח הציבורי וקידום מדיניות ברורה לתיקון המצב. הצעד השני הוא יצירת שותפויות רחבות בין נשים וגברים, בין ארגונים ובין מגזרים שונים בחברה. רק כשכל הקולות הנשיים יישמעו וייענו, נוכל להבטיח חברה שוויונית באמת.

יפעת סלע היא יו"רית תנועת "אמונה" - נשים דתיות ציוניות