הידיעה החגיגית על כך שיו"ר האופוזיציה יאיר לפיד אירח בסוף השבוע את ראשי "גוש השינוי" נפתלי בנט, גדי איזנקוט, אביגדור ליברמן ויאיר גולן התקבלה בקול תרועה פוליטי. כולם שואפים, מייחלים ומתיימרים להחליף את בנימין נתניהו ואת הקואליציה שלו. אלא שבחגיגה הזו יש פיל ענק בחדר, כזה שראשי הגוש מעדיפים להחביא. אלו שהכתירו את עצמם כאופוזיציה לוחמת מסרבים בתוקף לשבת לתיאום עמדות, לשיח פוליטי או לבניית שותפות עתידית עם הגורם היחיד שבלעדיו אין להם סיכוי להגיע לרוב הדרוש להרכבת הממשלה הבאה: הנציגים של הציבור הערבי.
קשה להבין את ההתנהלות המנותקת הזו של ראשי האופוזיציה. מדובר בדפוס התנהגות קבוע, מתנשא ומביך. מצד אחד, הם נושאים עיניים מורעבות לעבר האצבעות של חברי הכנסת הערבים, ומצפים שביום פקודה הם ינהרו לנשיא המדינה וימליצו עליהם להרכיב את הממשלה. מהצד השני, הם מקפידים לשמור מרחק מכל קרבה או נראות ציבורית עם ראשי המפלגות הערביות. ולמה? כי נתניהו מוביל אותם בהצהרותיו, ומול הקמפיינים שלו הם פחדנים, מגיבים ולא יוזמים.
ההתנהלות של איזנקוט, בדיוק כמו שותפו לשעבר בני גנץ, מזכירה יחס למאהבת סודית: היא יפה, צעירה ונחמדה, כיף איתה והיא מספקת את כל הצרכים בסתר, מאחורי הקלעים. אך בשעת המבחן הציבורי - הם מתביישים בה ומתכחשים לכל קשר עימה, מנמיכים מבט ומסרבים להיראות איתה בציבור. כך בדיוק נולדים "בוגדים" פוליטיים, וכך מוכיחים ראשי גוש השינוי שאי אפשר לסמוך על מילה שלהם. מבחינתם, הקול הערבי הוא לגיטימי ושווה רק אם הוא מצביע ישירות עבורם - אך הופך מייד לסוג ב', ואפילו פסול ומצורע, אם הוא מוענק למפלגה שמייצגת אותו באמת.
כשמביטים על מפת הסקרים הנוכחית ועל מצבו של גוש השינוי נראה שהניסיון להחרים את המפלגות הערביות גובל באיוולת פוליטית. כיצד הם מדמיינים שיגיעו לשלטון כשאין להם שום היתכנות מספרית לעשות זאת ללא המלצות הערבים? הרי גם אם נניח שרע"מ נמצאת בכיסם של ראשי הגוש למרות ההכחשות הפומביות והמגוחכות שלהם - על פי הסקרים, אפילו איתה אין להם את הרוב הדרוש כדי להקים קואליציה ולהוציא את בנימין נתניהו מבלפור. אם ראשי גוש השינוי יהיו כנים עם בוחריהם ויממשו את הבטחתם לא לתאם עמדות עם הערבים, מוטב שיגידו להם את האמת כבר עכשיו: הם לא יחזרו לשלטון.
במקביל, גם חברי הכנסת והרחוב הערביים מבינים היטב את המשחק הציני הזה. חברי הכנסת הערבים ערים לכך שהרצון שלהם להחליף את נתניהו נובע הפעם לא מתוך אהבת מרדכי, אלא מהצורך להוכיח את כוחם הפוליטי, וכן גם כנקמה על ארבע שנים קשות ביותר שעברו על הציבור הערבי.
בבוא היום, הח"כים הערבים ימליצו על אחד מראשי גוש השינוי, אולי דווקא גדי איזנקוט, ולא משנה כמה הוא יתנכר אליהם. הם יעשו זאת לא מתוך הערכה אליו, אלא מתוך רצון עז לשלוח את הקואליציה הנוכחית הביתה - במיוחד את נתניהו, שהפנה עורף לציבור הערבי וסירב לטפל בבעיות הבוערות והמדממות שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו