הבעיה לא התחילה בנז"א: כך נבנה במשך שנים הנרטיב נגד ישראל

היום כבר יש קונצנזוס בישראל: יובל אברהם ורחל שור הם מחוץ לתחום. צמד היוצרים של הסרט "נז"א", שהוציאו את דיבת חיילינו רעה לקול מחיאות הכפיים העדריות של חובבי ציון בפסטיבל ונציה, מבינים בדרך הפחות נעימה שכשאתה יורק על מישהו והוא מבין שזה לא גשם - הוא עלול להחזיר לך ולהוקיע אותך ציבורית.

"הארץ היא הבית שלי, זה מקום שאני רוצה לחיות בו, וזה מקום שהוא כל כך חשוב לי", אמר יובל אברהם בעודו עוטה מבט מיוסר בראיון לרביב דרוקר. "ברור שאני מפחד שאני לא אוכל לחזור. מה אני אעשה בחו"ל?".

אין חשש. למרות הקריאות הפופוליסטיות של שרים כאלה ואחרים, אף אחד לא ישלול להם את האזרחות. הם ימשיכו לנופף בגאווה באזרחות הישראלית שלהם, מה שייתן להם משנה תוקף כשהם מציירים את כולנו כפושעי מלחמה ומעלימים במחי מצלמה את 7 באוקטובר.

יש רק בעיה עובדתית אחת: הם לא בני המקום. כוכבי הסרט הזה פלשו לשטח, ואפילו בג"ץ בהרכב מאוד ליברלי פסק שהם נמצאים שם באופן בלתי חוקי ושיש לפנותם

אבל הסיפור של אברהם ושל שור לא מתחיל בסרט הבזוי הזה - הוא מתחיל הרבה לפניו, בחצר האחורית של מדינת ישראל, הרחק מהעין ומהעניין לציבור. הסיפור שלהם מתחיל ביהודה ושומרון, בעלילת הדם השקרית על "אלימות המתנחלים". כי יובל אברהם לא צץ לפתע פתאום - הוא פעיל שמאל קיצוני ידוע.

הפנים הצדקניות של אברהם באולמות הקולנוע נראות קצת פחות יפות בשטח, שם הוא תועד מקלל ודוחף מתיישבים, מעורר פרובוקציות, מצלם ומתעד את חיילי צה"ל, בעוד עמיתיו מתגרים בהם כדי להוציא מהם את טיפת הסבלנות האחרונה.

הוא שם כבר שנים. ביד אחת מתדלק במרץ את קמפיין "אלימות המתנחלים" במציאות מדומיינת וערוכה, וביד השנייה מתייצב לצד מפירי החוק הערבים, פעם אחר פעם.

זה פשוט לא עניין אף אחד, כי זה שם, רחוק, מעבר להרי האור והחושך, אצל המתנחלים המוזרים האלה, ולמי אכפת. אני אגיד לכם למי צריך להיות אכפת - לכולכם.

זוכרים את הפרסומת הבלתי נשכחת של אסם, "לפעמים המרק הוא רק תירוץ" (לשקדי מרק)? אז לפעמים המתנחלים הם רק תירוץ (למדינת ישראל ולצה"ל). מה שמעניין את פעילי השמאל הקיצוני זה לא המתנחלים - המתנחלים אצלם הם נזק אגבי של הנזק המכוון והישיר למדינת ישראל ולחיילי צה"ל.

שני היוצרים הללו זכו באוסקר על עוד סרט אנטי־ישראלי שהפיקו, "אין ארץ אחרת". סרט שמתאר מאבק של יוצר נוסף של הסרט, באסל עדרא, בחור ערבי שגר בהר חברון. הסרט מתעד את עדרא כשהוא מתנגד לפינוי משפחתו משטח שנקרא "שטח אש 918", המכונה בשמאלנית "מסאפר יטא". המטרה שם היא לצייר את מדינת ישראל הרעה כמי שמגרשת את בני המקום מאדמתם. יש רק בעיה עובדתית אחת: הם לא בני המקום. עדרא ומשפחתו פלשו לשטח, ואפילו בג"ץ בהרכב מאוד ליברלי פסק שהם נמצאים שם באופן בלתי חוקי ושיש לפנותם.

העובדות לא משנות - רק הנרטיב. זה נכון ב"אין ארץ אחרת", זה נכון במאות סרטוני "אלימות מתנחלים" של אברהם וחבריו, וזה נכון גם בסרט "נז"א". אצל השמאל הקיצוני המתנחלים הם הטרף הקל בדרך לראש של מדינת ישראל ושל כולנו.