מפלגה על מצע נעלם

פעם, לקראת בחירות, חיפשנו את המצע. לא בטוח שרבים קראו אותו מתחילתו ועד סופו, אבל עצם קיומו אמר משהו על הדרך שבה מפלגה תפסה את עצמה. היא נדרשה להסביר לא רק מי עומד בראשה ומדוע צריך לבחור בה, אלא איזו מדינה היא מבקשת לבנות. תפיסת עולם, סדרי עדיפויות ולעיתים גם התחייבויות שאפשר לחזור אליהן ביום שאחרי.

יש מפלגות שעדיין מפרסמות תוכניות, מטרות ומסמכי עקרונות, אבל קשה להתעלם מהשינוי. את המקום שתפס פעם הוויכוח הרעיוני תופסים הסרטון, הציוץ והמשפט שיצליחו לשרוד כמה שעות ברשת. לא צריך להסביר תפיסת עולם כאשר אפשר לדחוס מסר לסרטון קצר, ובעידן הטיקטוק גם הוא צריך לתפוס את הצופה מייד.

אלא שמדינה אי אפשר לנהל ב־15 שניות. מערכת הבחירות הנוכחית מתקיימת אחרי אחת התקופות הקשות שידעה ישראל. דווקא עכשיו אפשר לצפות שהמפלגות יניחו לפנינו לא רק רשימות מועמדים והבטחות, אלא רעיון. לא רק מה יעשו ביום הראשון לאחר הבחירות, אלא איזו ישראל הן מבקשות לראות בעוד עשר או 20 שנה. ההבדלים בין מפלגות לא אמורים להסתכם בשמות העומדים בראשן. מפלגה היא קודם כל רעיון פוליטי. כך היה כאשר תנועות הפועלים, התנועה הרוויזיוניסטית, התנועות הדתיות והתנועות הליברליות התווכחו ביניהן על דמותה של החברה שתוקם כאן. המחלוקות היו עמוקות ולעיתים חריפות, אבל מאחוריהן עמדו תפיסות עולם. אדם יכול היה לדעת לא רק למי הוא מצביע, אלא במידה רבה גם בעד מה.

רשימת המועמדים אמורה לספר סיפור. לא רק מי עומד בראשה, אלא מי המועמדים והמועמדות המבקשים לייצג אותנו, מהו הרקע הרעיוני שלהם ומה הערך המוסף שהם מביאים. מפלגה אינה אוסף של אנשים מוכרים שהתכנסו סביב מועמד לראשות הממשלה. אמורה להיות תפיסת עולם משותפת שמחברת ביניהם. וזה אולי הדבר שחסר יותר מכל במערכת הבחירות הנוכחית: היכולת להבין לא רק מה המפלגה מתכוונת לעשות, אלא לאן היא מבקשת לקחת את המדינה. מפלגה צריכה לומר איזה אזרח היא מבקשת לגדל במערכת החינוך ומהו בעיניה האיזון הראוי בין אחריות המדינה לאחריות היחיד, בין זכויות לחובות ובין זהותה היהודית של ישראל לאופייה הדמוקרטי. ובעיקר, מה מחבר את כל אלה לתפיסת עולם שאפשר לבחור בה, להתווכח איתה ובעתיד גם לבחון אותה?

אלה שאלות שאי אפשר להשיב עליהן בסיסמה, וגם לא בסרטון ערוך היטב. האחריות אינה מוטלת רק על הפוליטיקאים. ייתכן שגם אנחנו התרגלנו לפוליטיקה שאינה דורשת מאיתנו מאמץ. קל יותר לדעת נגד מי אנחנו מאשר להגדיר בעד מה אנחנו. קל יותר לכעוס, לשתף ולהגיב מאשר לקרוא תפיסת עולם ולשאול אם אנחנו מאמינים בה. בעוד זמן לא רב נעמוד מאחורי הפרגוד. הפעולה עצמה תימשך שניות: נבחר אותיות, נכניס פתק למעטפה ונשלשל אותה לקלפי. אבל מאחורי הפתק אמורה לעמוד תשובה לשאלה גדולה הרבה יותר. אם איננו יודעים להסביר מהו הרעיון שאנחנו בוחרים בו, אולי לא אנחנו בוחרים את הפוליטיקה שלנו. אולי הפוליטיקה של הרגע כבר בחרה בשבילנו.