יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן הוא אחת הדמויות המרתקות של הפוליטיקה הישראלית היום, שמלווה אותנו בשלושת העשורים האחרונים. פרט לרה"מ בנימין נתניהו, מדובר בפוליטיקאי המנוסה ביותר בזירה הפוליטית, לאחר שכיהן בכלל התפקידים החשובים בממשלה, ובהם כשר הביטחון, החוץ והאוצר. אולם למרות ניסיונו הרב, עד כה ליברמן לא הצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית בדרך לכיסא ראש הממשלה.
לאחר שפרץ לתודעה הציבורית כאשר כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה של נתניהו לאחר בחירות 1996, החליט ליברמן להצטרף לזירה הפוליטית. לקראת בחירות 1999 הוא הקים את מפלגת ישראל ביתנו, מפלגת ימין שייצגה את ציבור העולים ממדינות בריה"מ לשעבר ושזכתה בארבעה מנדטים. המתחרה המרכזית שלו היתה מפלגת ישראל בעלייה בראשות נתן שרנסקי, שבאותן בחירות תמך במועמדותו של יו"ר העבודה אהוד ברק בעוד ליברמן תמך בנתניהו. במצע הבחירות של 1999 קרא ליברמן לכינון חוקה ומשטר נשיאותי בישראל, לצד הקמת בית משפט לחוקה, הצעה שסוכלה על ידי נשיא ביהמ"ש העליון דאז אהרן ברק, שראה ביוזמתו של ליברמן "סכנה מוחשית לדמוקרטיה".
בשנת 2000 התמזגה ישראל ביתנו עם מפלגת האיחוד הלאומי, והרשימה המאוחדת זכתה בבחירות 2003 בשבעה מנדטים. ליברמן ומפלגתו היו חברים לסירוגין בממשלות אריאל שרון ונחשבו לסמן הימני בה. חילוקי הדעות מול שרון הובילו פעמיים לפרישתו של ליברמן מהממשלה (2001 ו־2002), ופעם אחת אף לפיטוריו (2004) על רקע התנגדותו לתוכנית ההתנתקות. בבחירות 2006 החליט ליברמן שישראל ביתנו תתמודד לבדה, החלטה פוליטית שהתבררה כהצלחה גדולה, עם 11 מנדטים בקלפי.
במרכז קמפיין הבחירות של ליברמן עמדו שני אלמנטים: חילופי שטחים כך שערביי ישראל תושבי המשולש וואדי ערה ייכללו בשטח הפלסטיני בהסדר עתידי, ושלילת אזרחות למי שאינו מצהיר נאמנות למדינה, בדגש על ערביי ישראל ("אין נאמנות, אין אזרחות"). היו מי שראו בליברמן איש ימין קיצוני, דבר שגרר מחאה על החלטתו של אהוד אולמרט לצרף את ישראל ביתנו לממשלה.
המסר הפוליטי של ליברמן חזר גם בבחירות 2009, שבסיומן זכתה ישראל ביתנו ב־15 מנדטים והפכה למפלגה השלישית בגודלה. ההצלחה האלקטורלית הובילה אותו לכהונה כשר החוץ בממשלת נתניהו, ולקראת בחירות 2013 השניים אף שילבו ידיים ורצו ברשימה מאוחדת, הליכוד ביתנו, שזכתה ב־31 מנדטים, למעלה מעשרה מנדטים פחות ממה שצפו לה הסקרים בתחילת הדרך. הרומן בין נתניהו לליברמן ידע עלויות ומורדות. ליברמן אמנם פירק את השותפות עם נתניהו, ואף סירב להצטרף לממשלתו לאחר בחירות 2015, שבהן זכה בשישה מנדטים בלבד, אולם כעבור שנה מונה לתפקיד שר הביטחון, עד לפרישתו בסוף 2018 על רקע ההחלטה של נתניהו להגיע להפסקת אש עם חמאס, שאותה ראה ליברמן ככניעה לטרור. אולם מאז בחירות 2019 א' מיקם עצמו ליברמן בגוש המתנגד לנתניהו, ורבים רואים בו עד היום האחראי המרכזי למשבר הפוליטי שחוותה ישראל עד 2022, שבמהלכו נערכו חמישה סבבי בחירות.
לסיכום, בחירות 2026 הן אולי שירת הברבור של ליברמן בן ה־68, שמאז בחירות 2015 נכשל בהצבת אלטרנטיבה שלטונית מימין לנתניהו, עם תוצאה בקלפי של 8-5 מנדטים. כיום, כאשר הסקרים צופים לו תוצאה זהה, ליברמן יכול להצהיר שהוא מכוון לראשות הממשלה, אולם בפועל מדובר במשאלות לב לא מציאותית. מה שכן, בידיים של ליברמן האפשרות להוציא את ישראל מהמשבר הפוליטי שכנראה צפוי לה לאחר הבחירות, כאשר רוב הסקרים חוזים שלשום גוש לא יהיה רוב של 61 חברי כנסת, ללא התמיכה של המפלגות הערביות. נקווה שהפעם הוא ינהג באחריות הלאומית המתבקשת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו