תקציבים לפי כוח פוליטי: כך מופקר העתיד של מדינת ישראל

החינוך בישראל הוא סעיף ביטחון, ולא סעיף רווחה. הפער הטכנולוגי הוא הערובה הבלעדית לעליונותה של ישראל באזור. לפיכך, חיוני לספק למערכת הביטחון ולכלכלה כוח אדם מובחר ואיכותי.

במציאות הנוכחית, חופשות וארגון כושל מחייבים הורים רבים להיעדר מהעבודה, דבר הגורם לעלויות גבוהות למשק. ישראל מקצה תקציבים בשיעור ממוצע למדינות ה-OECD, אך מקבלת בתמורה תוצאות בתחתית הטבלה, לאחר ששיעור המצטיינים בקריאה ירד באופן משמעותי.

ממשלות ישראל מחלקות את תקציב החינוך לפי כוח פוליטי ולא לפי התוצאה החיונית, ובכך מחלישות בפועל את ביטחון המדינה. שליש מילדי ישראל לא לומדים ליבה כלל, ותוצאות הלומדים במערכת גרועות. אין מתמטיקה איכותית, אין מספיק תלמידי חמש יחידות בתיכון ואין חמש יחידות במדעים.

התוצאה של המחדל הזה היא חוסר אנוש בכוח אדם איכותי ליחידות הטכנולוגיות של צה"ל, לתעשייה הביטחונית ולכלכלה כולה. המשוואה פשוטה - אם ההייטק הישראלי ידשדש, לא יהיו מיסים שיממנו את החוסן של המדינה.

ניתוח החייאה ומודל השוברים

בשנת 1995 עברה מערכת הבריאות, שקרסה דאז, ניתוח החייאה דרמטי. משרד הבריאות הפסיק להפעיל את השירותים והתחיל להסדיר אותם, הכסף נע עם המבוטח, והקופות מתחרות מאז על האיכות. התוצאה של המהלך הזה היא שתוחלת החיים בישראל נחשבת כיום לאחת מהגבוהות בעולם.

בחינוך חיוני לעשות כעת ניתוח החייאה דומה, שיביא את ילדי ישראל אל השורה הראשונה. במסגרת הרפורמה הנדרשת, משרד החינוך יעבור לתפקיד של רגולטור בלבד, בעוד חברות מפעילות יתחרו זו בזו תחת פיקוח קפדני.

ההוצאה הציבורית והפרטית, שהורים משלמים כבר כיום מכיסם על שיעורים פרטיים ועל חוגים, תהפוך לזכאות ציבורית. התלמידים יקבלו מימון ממשלתי, והמשפחות יבחרו שלושה מתוך ארבעת הוואוצ'רים המוצעים להם בתחומי ערכים, מסורת, שפה, אמונה ותרבות.

ההורים יוכלו לבחור בין ואוצ'ר ללימודי מקצועות שקשורים בערכים, ואוצ'ר לשיעורי עזר וחוגים או ואוצ'ר לקייטנות. בשיטה זו לא יהיו יותר ארבע מערכות חינוך שנאבקות לקבל יתרונות סקטוריאליים. במקומן יוקמו אלפי בתי ספר על ספקטרום אמוני, ערכי ותרבותי מגוון.

מאחר שאיכות הטכנולוגיה היא התנאי לחוסן הצבא והכלכלה, עיקר ההשקעה חייב להיות מנותב לליבה איכותית ואחידה שתיבחן בבחינה ארצית אחת. המודל הזה אינו תיאורטי ופועל בהצלחה בעולם.

בהולנד, כשלושה רבעים מהתלמידים לומדים בבתי ספר בניהול פרטי אך במימון ציבורי, תחת תוכנית ליבה ומפקח ממלכתי. באירלנד, בתי הספר בחינוך העל-יסודי הם בבעלות פרטית ובמימון ציבורי חלקי, והתוצאה שם מדהימה - אירלנד הגיעה למקום הראשון באיחוד האירופי בקריאה.

כשל המורים ומודל השירות הלאומי

בישראל, לעומת זאת, המצב חמור והמדינה מדורגת שלישית ב-OECD בשיעור המורים שלא הוכשרו למקצוע שהם מלמדים. מנהלי בתי הספר מדווחים ומזהירים במבחני פיז"ה באופן ברור. "הלמידה של כל תלמיד שני נפגעת בשל מורים שאינם מתאימים", מתריעים המנהלים מהשטח.

כדי לפתור זאת, יש לגייס מחדש רק את המורים האפקטיביים, תוך מתן שכר גבוה ובחוזים אישיים. לשאר המורים יש להציע מסלולי הסבה מקצועית, תוך שמירה מלאה על זכויות הפנסיה שלהם. העלות הגבוהה עדיפה, שכן לשלם עוד 20 שנה למי שגורם נזק למערכת יקר הרבה יותר מלפצות אותו כעת.

במקביל, מוצע לגייס למערכת את כל מי שאינו מתגייס לצה"ל, דרך שירות לאומי ארוך יותר. בכל כיתה יוצבו בני שירות מהמגזר התואם, אשר ישמשו כמורי עזר וכמורים מחליפים בעת ההתארגנות מחדש של המערכת.

הבאת ילדי ישראל אל קדמת המדע היא משימה קריטית. מדובר בפעולה חיונית לשמירת היתרון הביטחוני והכלכלי של מדינת ישראל, המאוימת כיום מכל צד.

מקורות הנתונים: פיז"ה 2025, OECD, ראמ"ה, 8 בספטמבר 2026. חלק התמ"ג וההוצאה לתלמיד: OECD, Education at a Glance 2025, Israel country note