הדחת ג'עפר פרח מחד"ש היתה משפט שדה בולשביקי קלאסי

הרחק מעין הסערה התקשורתית של הציבור היהודי, התרחשה לאחרונה הטלטלה הפוליטית הגדולה ביותר בחברה הערבית. מדובר בהדחתו המשפילה של הפעיל הפוליטי החברתי ג'עפר פרח, שזכה במקום השני בפריימריז ברשימת חד"ש לכנסת.

אך מי שמכיר את ההיסטוריה של חד"ש והמפלגה הקומוניסטית יודע שלא מדובר בהפתעה, אלא בפרק נוסף של אותה התנהלות מנגנונית דורסנית ומתוחכמת. מה שראינו לא היה בירור עובדתי ענייני, וגם לא מימוש העיקרון שלפיו החשוד חף מפשע עד שתוכח אשמתו, אלא משפט שדה בולשביקי קלאסי, ללא כל ראיה או הוכחה משפטית שהוצגו לציבור, ובוודאי ללא כל עדות - אפילו אנונימית - שהוצגה לתקשורת ולציבור. באמצעות קמפיין שמועות ממומן ומתוזמן היטב ברשתות החברתיות, נחרץ גורלו הפוליטי של פעיל ומנהיג מוערך, על בסיס טענות שכלל לא נבדקו.

אדגיש כאן: הטרדה מינית היא מעשה נאלח, פסול ולא מוסרי, ואין עליה פשרות. אך במקרה של פרח, קשה להתעלם מהריח הרע של חיסול פוליטי ממוקד. יריבים פוליטיים מתוך המפלגה ניצלו את רגישות הנושא, שכרו יועצי קמפיינים והשתמשו בטקטיקות האפלות ביותר כדי לערוף את ראשו הפוליטי.

אף שפרח סירב תחילה להיכנע, מכונת הלחצים של חד"ש הפעילה עליו מכבש דורסני שלא הרפה ממנו, עד שקרס בריאותית והובהל לבית חולים לטיפול רפואי, וכשהוא מותש וחבול, נאלץ להיכנע לתכתיבי העסקנים והסיר את מועמדותו - אך הנהגת חד"ש התגאתה בזה שהוא ייקח תפקיד מרכזי בניהול קמפיין הבחירות של חד"ש והרשימה המשותפת. אז מועמד לכנסת לא, אבל מעורבות וניהול קמפיין הבחירות כן?!

שימור "המועדון הסגור"

ההיסטוריה של חד"ש רצופה מקרים שבהם המנגנון הצר והאינטרסנטי דרס מועמדים, פעילי שטח ומנהיגים עצמאיים שלא התיישרו עם השורות, או שהיוו איום על ההנהגה הוותיקה. מועמדים עצמאיים, דמויות בולטות, מצאו את עצמם לא פעם מחוץ לשורות המפלגה ברגע שהעזו לאתגר את האליטה השלטת. מנגנון חד"ש מעולם לא היסס להקריב את הטובים שבאנשיו על מזבח שימור הכוח ושימור "המועדון הסגור", תוך שימוש בהשתקה ובלחץ קבוצתי מאסיבי בשם אחדות השורות והפטריוטיזם.

ארבעה עשורים של עשייה ציבורית וחלום חיים של פעיל מרכזי נמחקו באחת, ללא תלונה במשטרה או תביעה משפטית, ללא חקירה של גוף מוסמך, מבלי שהוצגה ולו עדות אחת, ויותר חשוב - מבלי שניתנה לו הזכות המינימלית להגן על עצמו ועל שמו.

הטרדה מינית היא מעשה נאלח, פסול ולא מוסרי, ואין עליה פשרות, אך במקרה של פרח קשה להתעלם מהריח הרע של חיסול פוליטי ממוקד

אנו חיים בעידן חיוני של אפס סובלנות לפגיעות מיניות, אך האם הסכמנו להפוך כל רכילות וסיפור חד־צדדי לגזר דין מוות ציבורי? הטענות הללו צפו כבר לפני שבע שנים, ומנגנון המפלגה בחר לשתוק אז ולא לבדוק. האם שמרו את ה"תחמושת" לרגע הפוליטי המתאים, כדי לשלוף אותה כנשק קטלני?

עזיבתו של פרח היא הפסד עצום לחברה הערבית ולרשימה המשותפת. אין כאן הגנה אוטומטית עליו; לו הדברים היו מוכחים משפטית, הוא היה חייב לעזוב מייד כל תפקיד ציבורי, ואף לעמוד לדין, אך הדרך הצינית שבה נהגה הנהגת חד"ש מוכיחה שוב כי עבור המנגנון הזה, הערכים הם רק קרדום לחפור בו והצדק והחוק אינם שווים.