הישראלי היפה, המכוער והמצוי הולכים לקלפי

הישראלי היפה, הישראלי המכוער והישראלי המצוי הולכים לקלפי.

המכוער מגיע בג'יפ וחונה על המדרכה. הוא רק לשתי דקות. המצוי מסתובב רבע שעה, מקלל את זה שחסם חצי מדרכה, ואז חונה באדום־לבן (גם הוא רק לשתי דקות). היפה חונה על המדרכה כחוק.

יש לו תו נכה על שם אמא שלו (שהיא, אגב, בבית), וחוצמזה הוא רק לשתי דקות.

בכניסה יש תור.

המכוער עוקף את כולם כי הבת של השכנה יושבת בוועדת הקלפי, והוא רק רוצה לשאול מה נשמע. המצוי ממלמל "מדינה של בהמות", מזהה חבר שלושה אנשים לפניו, צועק "אבי! מה קורה?" ונעמד לידו. היפה לא עוקף, חס וחלילה. יש לו פטור מתור. גם הוא על שם אמא שלו. המכוער מסתכל עליו: "אחי, אתה נראה לי בסדר גמור". היפה מזדעזע: "לא כל מוגבלות רואים". הוא צודק, את שלו באמת קשה לראות, כי אמא שלו בבית.

שלושתם באו להציל את המדינה.

זאת אחת המסורות היפות של הבחירות בישראל: 10 מיליון אזרחים, וכל אחד משוכנע שהמדינה היתה גן עדן אילו כל האחרים היו מפסיקים להרוס אותה.

היפה בא לחגוג את הדמוקרטיה. הוא הביא את הילדים כדי שילמדו שאזרחות היא אחריות ושצריך לכבד את מי שחושב אחרת.

בבוקר הוא כבר כתב בפייסבוק שמי שמצביע למחנה השני הוא סכנה למדינה. הוא מאמין בפלורליזם: לכל אדם זכות לדעה משלו. רק לא ברור למה כל כך הרבה אנשים מתעקשים לבחור בדעה הלא נכונה.

המכוער אוהב את המדינה אהבת נפש, ולכן הבחירות מוציאות ממנו את האהבה הזאת בצעקות.

הוא רוצה ביטחון, חינוך ופרנסה, אבל הוא פשוט לא מבין איך אפשר להשיג אותם כשחצי מהעם מטומטם.

הוא לא שונא את מי שמצביע אחרת ממנו, חס וחלילה, כולנו אחים, הוא רק חושב שאסור לתת לו להחליט על שום דבר.

המצוי בכלל לא פוליטי.

הוא לא מבין את אלה שכל החיים שלהם זה "כן ביבי לא ביבי". הוא אומר את זה בארוחת שישי, בעבודה, אצל הספר, בווטסאפ המשפחתי ובמונית עם נהג שפגש לפני ארבע דקות. הוא יודע בדיוק מי מושחת, מי בוגד, מי משתמט, מי פרזיט ומי ימכור את המדינה בשביל כיסא. תן לו דקה והוא יסביר לך כמה נמאס לו מאנשים האלה שכל החיים שלהם זה פוליטיקה.

ואין שום דרך לדעת למי שלושתם מצביעים. היפה מהימין מצביע למען הביטחון, מהשמאל למען הדמוקרטיה, החרדי למען היהדות, החילוני למען החופש, והערבי למען השוויון.

ככה גם אצל המכוער: הימני שונא שמאלנים בשם אהבת ישראל, השמאלני ביביסטים בשם הסובלנות, החילוני חרדים בשם החופש, והחרדי חילונים בשם אהבת חינם. והמצוי? הוא ליכודניק אבל לא ביביסט, שמאלני אבל לא הזוי, דתי אבל פתוח, וחילוני אבל יהודי בלב.

שלושתם רוצים אחדות ופוליטיקאים ישרים בתנאי שהצד השני יתחיל.

היפה יאחה את הקרעים, אבל רק אם הצד השני יבוא לקראתו, המכוער רק אחרי שהצד השני ייכנע, והמצוי יחבק את הצד השני כל עוד לא יצטרך לשבת לידו.

כולם נגד שחיתות, אבל כשמתברר שהמושחת הוא משלנו אז צריך פרופורציות. מאחורי הפרגוד שלושתם מכניסים את הפתק שתכננו ממילא.

וכמובן, שלושתם מאיימים שאם הצד השני ינצח בבחירות הם עוזבים את הארץ.

הישראלי היפה כבר התעניין בבית בפלופונס, המכוער מכיר מישהו שמוכר וילה בכרתים, והמצוי בודק כמה עולה דירת שניים וחצי חדרים באתונה.

אף אחד מהם לא יעזוב.

מה הוא יעשה שם בלי ישראלים להתלונן עליהם?

ד"ר קותי שוהם הוא מומחה למחשבה מדינית